קבר להשכיר

עד כמה שהסיפור הזה נשמע הזוי, כל השתלשלות העניינים אמיתית לגמרי. רק השמות שונו לבקשת המעורבים.

בבוקר החג השני של פסח נפטרה אימו של בן משפחתי, גלעד, לאחר שהפסיקה להיאבק במחלה שאין מזכירים את שמה. גלעד חיכה לצאת החג, ושם פעמיו לחברה קדישא בעיר מגוריו חיפה, כדי לרכוש חלקת קבר. בעשר וחצי בלילה הגיע הרב המקומי והחל לקבל קהל. הייתה משפחה אחת לפניו בתור, ומהקולות הרמים שעלו מחדרו של הרב הבין גלעד שזה לא הולך להיות עסק זול. לבסוף יצאו משם האבלים הכעוסים לאחר שגיהצו לא פחות מ-65,000 שקל עבור קבר בחיפה. גלעד לא נתן לזה לשבור את רוחו. אולי תקרר קצת את הויזה בתמי 4, אמר לקודמו בתור, נראה לי שהיא קצת התחממה. 

קצת אחרי אחת עשרה נכנסו גלעד וחברו לחדרו של הרב, שקיבל את פניהם במצב רוח מרומם, ומיהר להציג בפניהם את האפשרויות השונות: בחיפה העיר אין מקום בבתי הקברות, אלא אם כן יש לכם הרבה מקום בויזה; תושבי חיפה רשאים לרכוש קבר בבית העלמין תל רגב תמורת 700 שקל, אבל רק בקיר. 

גלעד הסביר לרב שאימו ביקשה במפורש לא להיקבר בקיר. בקיר אפשר לקבור גרפיטי, לא את אימא. אין בעיה, כך הרב, 23,000 שקלים ואתה מקבל חלקת קבר פרטית לגמרי בתל רגב. אלא שלגלעד היתה בעיה, או יותר נכון קצת יותר מ-20,000 בעיות בדרך לקבר המבוקש. אז גלעד נפרד מהרב, ויצא לחפש מאעכר, אחד מאותם חרדים שמסדרים, מגירושין ועד קברים. המאעכר נפגש עם גלעד סמוך לחצות, והסביר לגלעד שבשל החשיפה התקשורתית הלא מחמיאה שקיבלה החברה קדישא וחבריה המאעכרים בחיפה, יקשה עליו למצוא לו דיל טוב באזור חיפה. יש קבר מעולה בחדרה, אם הוא מעוניין.

כשגלעד חזר לרב בחברה קדישא, היתה השעה אחת וחצי בלילה. הרב היה עדיין במצב רוח מרומם, ככל הנראה מתקן התמי 4 במשרד קירר עוד כמה כרטיסי אשראי באותו לילה. תראה, הסביר גלעד לרב, 23,000 שקל אין לי, אבל אני לא זז מכאן עד שנמצא קבר לאימא, ולא בקיר. הרב שילב את אצבעותיו. תראה, אמר לבסוף לגלעד, יש אפשרות נוספת, זולה יותר. תוכל לקנות בדיל מיוחד שלושה קברים, ב-12,000 שקל. לגלעד נדמה היה שהשעה המאוחרת מתעתעת בשמיעתו. 12,000 שקל לקבר? אבל הרב הסביר שהוא שמע טוב: 12,000 שקל, לשלושה קברים. זה הדיל. גלעד כבר חיפש את הויזה, אבל החליט לברר קודם מה הקאץ'. אין קאץ', כך הרב, מדובר בשלושה קברים בקרקע, לא בקיר, אלא שהם ממוקמים זה מעל זה. 

הסיפור שמאחורי הדיל המשונה אך המשתלם הזה יכול היה להתרחש רק בישראל. בית העלמין החדש והמורחב בתל רגב אמור היה להספיק לכ-30 שנה. אלא ש-8 שנים לאחר הקמתו, כבר כמעט אזל בו המקום. עיר קשה, חיפה. אז הוחלט לחפור קברים בקומות לעומק האדמה, ולהציע את הדיל הנ"ל לרבים כמו גלעד שסירבו להטמין את יקיריהם בקיר, כדי לעודד קבורה בקומות. שלושה קברים במחיר של חצי קבר. בדיל הזול.       

גלעד השתכנע ושלף את הויזה. רגע רגע, אמר הרב. אני צריך עכשיו את השמות ומספרי הזהות של שני הדיירים לעתיד לבוא מעל אימא, והם חייבים להיות קרובי משפחה של אימא, זה הדיל. גלעד עוד ניסה לשכנע את הרב שישאיר פתוח, בלי קרוס, אבל הרב בשלו: שמות של שני קרובי משפחה או שאין דיל. טוב, נכנע גלעד, אולי אני ואשתי נתגורר שם ביום מן הימים, נקווה שלא בקרוב. רגע אני מתקשר אליה.

האישה היתה ערה. מה קורה? שאלה את גלעד, יש קבר? תשמעי, ניסה גלעד לגייס את הקול השמח ביותר שלו בהתאם לשעה ולנסיבות, קניתי לך קבר. וגם לי. 

קנית לי מה??? שאלה האישה בטון שגלעד הכיר היטב. היה דיל מעולה בחברה קדישא, הסביר גלעד בקול ענות, חבל היה לפספס.
האישה שתקה למספר שניות, יש שיכנו זאת שתיקה רועמת. אני אהיה עדינה אתך, אמרה לבסוף, בכל זאת איבדת את אימא היום. אבל אם אתה לא מוחק את השם שלי מהעסק הזה, אתה יכול כבר עכשיו להתרגל לישון בקבר שקנית, כי לבית לא תחזור.

גלעד גרד בפדחתו, הרב הביט בו בציפייה. רגע, הסביר גלעד לרב, זה לא הסתדר עם אשתי. אנסה להתקשר לאחי ירמי ברמת גן. הוא בטח ישן עכשיו, ואולי לא ישים לב. ירמי ענה לאחר צלצולים רבים. הוא באמת ישן. תביא לי רגע מהר את מספרי הזהות שלך ושל אשתך, ירה גלעד מיד כשירמי ענה, יש דיל בחברה קדישא ולא נוכל לקבור את אימא בלי זה. ירמי לא התעורר לגמרי, אבל זכר מתוך שינה את מספרי הזהות. גלעד רשם על פתק והושיט לרב עם הויזה. מזל וברכה, אמר לרב, בוא נחתום. הרב רשם את השמות וגיהץ 12,000 שקל מכרטיס הויזה של גלעד. שלא תדע עוד צער, אמר גלעד לכרטיס, בוא נלך הביתה.

חמש דקות מאוחר יותר ברמת גן, התהפכה על משכבה אישה אחרת, עד שהתעוררה למחצה. היה נדמה לי שנתת את מספרי הזהות שלנו לאיזה קבר, אמרה לירמי, מה הסיפור? ירמי הסביר לאשתו את הדיל. עכשיו היא כבר התעוררה לגמרי. דקה אחר כך צלצל הסלולרי של גלעד. אנחנו בקושי בני 40, שאג ירמי, מה פתאום אתה קונה לנו קבר? תחזור מהר לרב ותבטל. 

הרב היה עדיין במשרדו, ולמזלו של גלעד - גם התמי 4. תן לי לנחש, אמר הרב, לא הסתדר עם אחיך. גלעד הנהן בפה מלא מים קרים. אני מצטער, כך הרב, אם כך - אין דיל. גלעד הביט בעגמומיות בתמי 4. הוא כבר לא היה צמא, אבל עדיין הרגיש שחם לו. תראה, אמר לבסוף לרב, כבר שתים בלילה ואני לא מצליח לחשוב על שום פתרון. בוא נחכה למחר בבוקר ונשתדל לפתור את זה. אם זה לא ילך - תבטל את העסקה. 

למחרת בבוקר הסלולרי של גלעד עבד שעות נוספות. חברים, מוקירים ומשפחה ניסו לברר בעדינות מתי בדיוק ההלוויה, ואיפה. איך אתה עדיין לא יודע, הלא חייבים לקבור את אימא היום. גלעד, שהגיע בינתיים שוב למשרדי החברה קדישא, החליט לכבות את הסלולרי, אבל בדיוק אז ראה על הצג את המספר של חברתו הטובה מהמשרד חבצלת, והחליט לענות לה בכל זאת. אני עדיין לא יודע מתי ההלוויה, אמר לה, אל תשאלי איזה סרט מטורף אני אוכל פה. אבל היא כן שאלה, וגלעד סיפר לה. שני קברים זה כל הסיפור? שאלה חבצלת, למה לעשות מזה עניין. זו סגולה לחיים ארוכים. תרשום אותי ואת בעלי, הנה מספרי הזהות. 

גלעד נכנס שוב לרב, והפעם דילג על התמי 4. ואלה שמות, אמר לו, וזה סופי. הרב עיין בשמותיהם הצפון אפריקאים של חבצלת ובעלה, והרים את מבטו לעבר גלעד ההולנדי הלבנבן. אני צריך להיות משוכנע שאתם באמת קרובי משפחה, אמר לבסוף לגלעד, תן לי לדבר עם חבצלת. אין בעיה, אמר גלעד, חייג לחבצלת ושם על הספיקר. את שומעת? אמר לה, אני כאן עם הרב מחברה קדישא ואני לא זוכר מה הקשר המשפחתי המדויק בין הסבתא שלך ובין אימא. 

אפשר לומר על חבצלת הרבה דברים, אבל דבר אחד בטוח: היא מבינה עניין. תביא את הרב, אמרה לגלעד, אני אסביר לו. הרב ביטל את הספיקר וניהל שיחה ארוכה עם חבצלת. גלעד לא שמע מה היא אמרה לו, אבל הרב אמר שהוא מבין, בסדר, יופי אז אם כך, זה מצוין, ועוד כמה משפטים שלא הצליחו לעצור את שצף הדיבור של חבצלת. לבסוף הוא נכנע והושיט את הסלולרי לגלעד. תגיד לה שזה בסדר, הוא אמר.  השתכנעתי. 

באותו היום אחר הצהריים נערכה ההלוויה בבית העלמין תל רגב. הקהל הרב הצטופף בצד אחד של הקבר הטרי, שכן מצידו השני היו כ-50 שקים גדולים גדושים בעפר. אלו שהיו קרובים לקבר הביטו בפליאה באחד מעובדי החברה קדישא, שהשתלשל בעזרת חבלי סנפלינג לעומק הבור. רק מי שעמד ממש קרוב לקבר יכול היה לראות את הקברן בעומק האדמה, ולו בשל החולצה הלבנה שלבש שזהרה מהמעמקים. שני קברנים נוספים שלשלו בעזרת חבלים ארוכים את גופתה העטופה בתכריכים של אימא שלוש קומות למטה. האנשים הביטו במחזה בפליאה אולם לא אמרו דבר. יש דברים שלא אומרים בבית הקברות.  

גלעד, ירמי ושאר בני המשפחה עמדו לצד הקבר בשעה ששני הקברנים משכו את חברם מעומק האדמה בעזרת חבלים, קראו לקברן נוסף והחלו למלא את הבור במרץ בעפר מתוך השקים. הם רוקנו שק אחר שק לתוך הבור, שנדמה היה שלא יתמלא לעולם. כשהשקים התמעטו ביחס הפוך לזיעה של ארבעת אנשי החברה קדישא, החל לבצבץ מתוך השחור של המעמקים צבע חום של עפר. גלעד, ירמי והנשים בכו כולם, ואני שעמדתי בצד רציתי לגשת ולחבק את גלעד, שכתפיו רעדו, אבל נבלמתי על ידי חברו הטוב של גלעד, עזרא, שחסם בגופו את הדרך אליו. מאוחר יותר יספר לי גלעד שעזרא פשוט הציל אותו ממבוכה גדולה, שכן ככל שנערמו השקים בתוך הבור הוא כבר לא יכול היה לעצור את הצחוק מהסיטואציה ההזויה שהיה שותף לה. לא האמנתי שהחברה קדישא תוכל לגרום לי לצחוק מעל קברה של אימא, סיפר לי אחר כך בשבעה. אל תאמין לעיתונים - הם שווים כל שקל שהם לוקחים. 

הקברנים הצליחו לבסוף למלא את הבור כולו בעפר, ואף לערום עליו תלולית קטנה. הרב אמר את תפילותיו, ולבסוף ביקש מהמנוחה סליחה אם אנשי החברה קדישא פגעו בכבודה בעת העברתה וקבורתה, שכן הכל נעשה לשם שמיים. ירמי והנשים הביטו בו בזעם, אולם לא אמרו מילה. 

האנשים החלו להיפרד מגלעד וירמי, ולעזוב את חלקת הקבר. בסופו של דבר נותרו במקום רק מספר בני משפחה וחבצלת, שניגשה אל גלעד וחיבקה אותו. אתה בסדר? שאלה אותו. אני בסדר גמור, ענה לה, אבל איך את מרגישה במקום הזה? אני מרגישה בסדר גמור, הרגיעה אותו חבצלת, אני חושבת שעשיתי את העסקה של החיים.