tag:blogger.com,1999:blog-599727392094644152024-03-05T20:28:25.636-08:00itudeעטAnonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.comBlogger15125tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-33522216725103970492014-04-28T23:09:00.001-07:002014-04-29T00:15:54.982-07:00קבר להשכיר<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjGveTGFKLmzqDs3my_XB7OpRKPNCwzqAB8aCNXdl_8GqebBTzEmWg6O0Xclj5Vu8C-yjiIgVWxYtUxuRy-d9kjVlAUdTinI4FRpFOKam0OxXXohU5D_JobG_FYzAXa5fGV4CHGUux3VIw/s1600/tel-regev.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjGveTGFKLmzqDs3my_XB7OpRKPNCwzqAB8aCNXdl_8GqebBTzEmWg6O0Xclj5Vu8C-yjiIgVWxYtUxuRy-d9kjVlAUdTinI4FRpFOKam0OxXXohU5D_JobG_FYzAXa5fGV4CHGUux3VIw/s1600/tel-regev.jpg" height="158" width="320" /></a></div>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">עד כמה שהסיפור הזה נשמע הזוי, כל השתלשלות העניינים אמיתית לגמרי. רק השמות שונו לבקשת המעורבים.</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">בבוקר החג השני של פסח נפטרה אימו של בן משפחתי, גלעד, לאחר שהפסיקה להיאבק במחלה שאין מזכירים את שמה. גלעד חיכה לצאת החג, ושם פעמיו לחברה קדישא בעיר מגוריו חיפה, כדי לרכוש חלקת קבר. בעשר וחצי בלילה הגיע הרב המקומי והחל לקבל קהל. הייתה משפחה אחת לפניו בתור, ומהקולות הרמים שעלו מחדרו של הרב הבין גלעד שזה לא הולך להיות עסק זול. לבסוף יצאו משם האבלים הכעוסים לאחר שגיהצו לא פחות מ-65,000 שקל עבור קבר בחיפה. גלעד לא נתן לזה לשבור את רוחו. אולי תקרר קצת את הויזה בתמי 4, אמר לקודמו בתור, נראה לי שהיא קצת התחממה. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">קצת אחרי אחת עשרה נכנסו גלעד וחברו לחדרו של הרב, שקיבל את פניהם במצב רוח מרומם, ומיהר להציג בפניהם את האפשרויות השונות: בחיפה העיר אין מקום בבתי הקברות, אלא אם כן יש לכם הרבה מקום בויזה; תושבי חיפה רשאים לרכוש קבר בבית העלמין תל רגב תמורת 700 שקל, אבל רק בקיר. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">גלעד הסביר לרב שאימו ביקשה במפורש לא להיקבר בקיר. בקיר אפשר לקבור גרפיטי, לא את אימא. אין בעיה, כך הרב, 23,000 שקלים ואתה מקבל חלקת קבר פרטית לגמרי בתל רגב. אלא שלגלעד היתה בעיה, או יותר נכון קצת יותר מ-20,000 בעיות בדרך לקבר המבוקש. אז גלעד נפרד מהרב, ויצא לחפש מאעכר, אחד מאותם חרדים שמסדרים, מגירושין ועד קברים. המאעכר נפגש עם גלעד סמוך לחצות, והסביר לגלעד שבשל החשיפה התקשורתית הלא מחמיאה שקיבלה החברה קדישא וחבריה המאעכרים בחיפה, יקשה עליו למצוא לו דיל טוב באזור חיפה. יש קבר מעולה בחדרה, אם הוא מעוניין.</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">כשגלעד חזר לרב בחברה קדישא, היתה השעה אחת וחצי בלילה. הרב היה עדיין במצב רוח מרומם, ככל הנראה מתקן התמי 4 במשרד קירר עוד כמה כרטיסי אשראי באותו לילה. תראה, הסביר גלעד לרב, 23,000 שקל אין לי, אבל אני לא זז מכאן עד שנמצא קבר לאימא, ולא בקיר. הרב שילב את אצבעותיו. תראה, אמר לבסוף לגלעד, יש אפשרות נוספת, זולה יותר. תוכל לקנות בדיל מיוחד שלושה קברים, ב-12,000 שקל. לגלעד נדמה היה שהשעה המאוחרת מתעתעת בשמיעתו. 12,000 שקל לקבר? אבל הרב הסביר שהוא שמע טוב: 12,000 שקל, לשלושה קברים. זה הדיל. גלעד כבר חיפש את הויזה, אבל החליט לברר קודם מה הקאץ'. אין קאץ', כך הרב, מדובר בשלושה קברים בקרקע, לא בקיר, אלא שהם ממוקמים זה מעל זה. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">הסיפור שמאחורי הדיל המשונה אך המשתלם הזה יכול היה להתרחש רק בישראל. בית העלמין החדש והמורחב בתל רגב אמור היה להספיק לכ-30 שנה. אלא ש-8 שנים לאחר הקמתו, כבר כמעט אזל בו המקום. עיר קשה, חיפה. אז הוחלט לחפור קברים בקומות לעומק האדמה, ולהציע את הדיל הנ"ל לרבים כמו גלעד שסירבו להטמין את יקיריהם בקיר, כדי לעודד קבורה בקומות. שלושה קברים במחיר של חצי קבר. בדיל הזול. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">גלעד השתכנע ושלף את הויזה. רגע רגע, אמר הרב. אני צריך עכשיו את השמות ומספרי הזהות של שני הדיירים לעתיד לבוא מעל אימא, והם חייבים להיות קרובי משפחה של אימא, זה הדיל. גלעד עוד ניסה לשכנע את הרב שישאיר פתוח, בלי קרוס, אבל הרב בשלו: שמות של שני קרובי משפחה או שאין דיל. טוב, נכנע גלעד, אולי אני ואשתי נתגורר שם ביום מן הימים, נקווה שלא בקרוב. רגע אני מתקשר אליה.</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">האישה היתה ערה. מה קורה? שאלה את גלעד, יש קבר? תשמעי, ניסה גלעד לגייס את הקול השמח ביותר שלו בהתאם לשעה ולנסיבות, קניתי לך קבר. וגם לי. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">קנית לי מה??? שאלה האישה בטון שגלעד הכיר היטב. היה דיל מעולה בחברה קדישא, הסביר גלעד בקול ענות, חבל היה לפספס. <br />האישה שתקה למספר שניות, יש שיכנו זאת שתיקה רועמת. אני אהיה עדינה אתך, אמרה לבסוף, בכל זאת איבדת את אימא היום. אבל אם אתה לא מוחק את השם שלי מהעסק הזה, אתה יכול כבר עכשיו להתרגל לישון בקבר שקנית, כי לבית לא תחזור.</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">גלעד גרד בפדחתו, הרב הביט בו בציפייה. רגע, הסביר גלעד לרב, זה לא הסתדר עם אשתי. אנסה להתקשר לאחי ירמי ברמת גן. הוא בטח ישן עכשיו, ואולי לא ישים לב. ירמי ענה לאחר צלצולים רבים. הוא באמת ישן. תביא לי רגע מהר את מספרי הזהות שלך ושל אשתך, ירה גלעד מיד כשירמי ענה, יש דיל בחברה קדישא ולא נוכל לקבור את אימא בלי זה. ירמי לא התעורר לגמרי, אבל זכר מתוך שינה את מספרי הזהות. גלעד רשם על פתק והושיט לרב עם הויזה. מזל וברכה, אמר לרב, בוא נחתום. הרב רשם את השמות וגיהץ 12,000 שקל מכרטיס הויזה של גלעד. שלא תדע עוד צער, אמר גלעד לכרטיס, בוא נלך הביתה.</span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">חמש דקות מאוחר יותר ברמת גן, התהפכה על משכבה אישה אחרת, עד שהתעוררה למחצה. היה נדמה לי שנתת את מספרי הזהות שלנו לאיזה קבר, אמרה לירמי, מה הסיפור? ירמי הסביר לאשתו את הדיל. עכשיו היא כבר התעוררה לגמרי. דקה אחר כך צלצל הסלולרי של גלעד. אנחנו בקושי בני 40, שאג ירמי, מה פתאום אתה קונה לנו קבר? תחזור מהר לרב ותבטל. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">הרב היה עדיין במשרדו, ולמזלו של גלעד - גם התמי 4. תן לי לנחש, אמר הרב, לא הסתדר עם אחיך. גלעד הנהן בפה מלא מים קרים. אני מצטער, כך הרב, אם כך - אין דיל. גלעד הביט בעגמומיות בתמי 4. הוא כבר לא היה צמא, אבל עדיין הרגיש שחם לו. תראה, אמר לבסוף לרב, כבר שתים בלילה ואני לא מצליח לחשוב על שום פתרון. בוא נחכה למחר בבוקר ונשתדל לפתור את זה. אם זה לא ילך - תבטל את העסקה. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">למחרת בבוקר הסלולרי של גלעד עבד שעות נוספות. חברים, מוקירים ומשפחה ניסו לברר בעדינות מתי בדיוק ההלוויה, ואיפה. איך אתה עדיין לא יודע, הלא חייבים לקבור את אימא היום. גלעד, שהגיע בינתיים שוב למשרדי החברה קדישא, החליט לכבות את הסלולרי, אבל בדיוק אז ראה על הצג את המספר של חברתו הטובה מהמשרד חבצלת, והחליט לענות לה בכל זאת. אני עדיין לא יודע מתי ההלוויה, אמר לה, אל תשאלי איזה סרט מטורף אני אוכל פה. אבל היא כן שאלה, וגלעד סיפר לה. שני קברים זה כל הסיפור? שאלה חבצלת, למה לעשות מזה עניין. זו סגולה לחיים ארוכים. תרשום אותי ואת בעלי, הנה מספרי הזהות. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">גלעד נכנס שוב לרב, והפעם דילג על התמי 4. ואלה שמות, אמר לו, וזה סופי. הרב עיין בשמותיהם הצפון אפריקאים של חבצלת ובעלה, והרים את מבטו לעבר גלעד ההולנדי הלבנבן. אני צריך להיות משוכנע שאתם באמת קרובי משפחה, אמר לבסוף לגלעד, תן לי לדבר עם חבצלת. אין בעיה, אמר גלעד, חייג לחבצלת ושם על הספיקר. את שומעת? אמר לה, אני כאן עם הרב מחברה קדישא ואני לא זוכר מה הקשר המשפחתי המדויק בין הסבתא שלך ובין אימא. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">אפשר לומר על חבצלת הרבה דברים, אבל דבר אחד בטוח: היא מבינה עניין. תביא את הרב, אמרה לגלעד, אני אסביר לו. הרב ביטל את הספיקר וניהל שיחה ארוכה עם חבצלת. גלעד לא שמע מה היא אמרה לו, אבל הרב אמר שהוא מבין, בסדר, יופי אז אם כך, זה מצוין, ועוד כמה משפטים שלא הצליחו לעצור את שצף הדיבור של חבצלת. לבסוף הוא נכנע והושיט את הסלולרי לגלעד. תגיד לה שזה בסדר, הוא אמר. השתכנעתי. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">באותו היום אחר הצהריים נערכה ההלוויה בבית העלמין תל רגב. הקהל הרב הצטופף בצד אחד של הקבר הטרי, שכן מצידו השני היו כ-50 שקים גדולים גדושים בעפר. אלו שהיו קרובים לקבר הביטו בפליאה באחד מעובדי החברה קדישא, שהשתלשל בעזרת חבלי סנפלינג לעומק הבור. רק מי שעמד ממש קרוב לקבר יכול היה לראות את הקברן בעומק האדמה, ולו בשל החולצה הלבנה שלבש שזהרה מהמעמקים. שני קברנים נוספים שלשלו בעזרת חבלים ארוכים את גופתה העטופה בתכריכים של אימא שלוש קומות למטה. האנשים הביטו במחזה בפליאה אולם לא אמרו דבר. יש דברים שלא אומרים בבית הקברות. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">גלעד, ירמי ושאר בני המשפחה עמדו לצד הקבר בשעה ששני הקברנים משכו את חברם מעומק האדמה בעזרת חבלים, קראו לקברן נוסף והחלו למלא את הבור במרץ בעפר מתוך השקים. הם רוקנו שק אחר שק לתוך הבור, שנדמה היה שלא יתמלא לעולם. כשהשקים התמעטו ביחס הפוך לזיעה של ארבעת אנשי החברה קדישא, החל לבצבץ מתוך השחור של המעמקים צבע חום של עפר. גלעד, ירמי והנשים בכו כולם, ואני שעמדתי בצד רציתי לגשת ולחבק את גלעד, שכתפיו רעדו, אבל נבלמתי על ידי חברו הטוב של גלעד, עזרא, שחסם בגופו את הדרך אליו. מאוחר יותר יספר לי גלעד שעזרא פשוט הציל אותו ממבוכה גדולה, שכן ככל שנערמו השקים בתוך הבור הוא כבר לא יכול היה לעצור את הצחוק מהסיטואציה ההזויה שהיה שותף לה. לא האמנתי שהחברה קדישא תוכל לגרום לי לצחוק מעל קברה של אימא, סיפר לי אחר כך בשבעה. אל תאמין לעיתונים - הם שווים כל שקל שהם לוקחים. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">הקברנים הצליחו לבסוף למלא את הבור כולו בעפר, ואף לערום עליו תלולית קטנה. הרב אמר את תפילותיו, ולבסוף ביקש מהמנוחה סליחה אם אנשי החברה קדישא פגעו בכבודה בעת העברתה וקבורתה, שכן הכל נעשה לשם שמיים. ירמי והנשים הביטו בו בזעם, אולם לא אמרו מילה. </span></div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<span style="font-size: large;">האנשים החלו להיפרד מגלעד וירמי, ולעזוב את חלקת הקבר. בסופו של דבר נותרו במקום רק מספר בני משפחה וחבצלת, שניגשה אל גלעד וחיבקה אותו. אתה בסדר? שאלה אותו. אני בסדר גמור, ענה לה, אבל איך את מרגישה במקום הזה? אני מרגישה בסדר גמור, הרגיעה אותו חבצלת, אני חושבת שעשיתי את העסקה של החיים.</span></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-25414197708652484122014-01-21T01:10:00.000-08:002014-01-21T01:10:02.814-08:00חכמת הערמונים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiJsF1oJfB_v2FLZQYqBkdS8Bvw-XaskG7Sfj2q4KgnK0-607_KfQblbTFT6-oez-OSUOG9oYjvHSYeegUhYPu9g8gr865kPfmpDT_LrUkSlJ3usq_KSf06gBHeafc17BRuEybXpI8xXKE/s1600/chestnuts.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiJsF1oJfB_v2FLZQYqBkdS8Bvw-XaskG7Sfj2q4KgnK0-607_KfQblbTFT6-oez-OSUOG9oYjvHSYeegUhYPu9g8gr865kPfmpDT_LrUkSlJ3usq_KSf06gBHeafc17BRuEybXpI8xXKE/s1600/chestnuts.jpg" height="202" width="320" /></a></div>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">באחרונה מתמלא הפיד שלי ביותר ויותר חכמי המונים. הם מבקשים ממני רעיונות לספרים, עצות לחיים, מציעים לי תובנות על חברה, על פוליטיקה, על זוגיות. חלקם היו חכמים עוד לפני שהרשת החברתית עשתה אותם אובר-חוכמים, מקצתם היו ונשארו פחות חכמים, אבל עם קהל גדול יותר. הם לא מפריעים לי יותר מהחתולים המקפצים והכלבים הנעלבים בסגנון "צינור לילה" שרבים נוטים לשתף. נהוג לכנות אותם "תופעת רשת", ואני לרוב מתייחס אליהם בשוויון נפש כמו לתופעות אחרות שאין לי שליטה עליהם, נניח - מזג האוויר. הבעיה היא שרבים וטובים נוהגים לייחס לחכמים והמוניהם חוכמה אמיתית. רבים חושבים שיש להם את התשובות, החל מפתרון בעיות רפואיות, וכלה בעניינים זוגיים ובסדר עולמי חדש. וזה לא חכם, בלשון המעטה, כי אין דבר כזה "חוכמת ההמונים". ומי שמשתמש בביטוי הזה ברצינות, הוא, אומר זאת כך - ההפך מחכם.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">חוכמת ההמונים, או כפי שהוא מכונה בפייסבוק "מוח-כוורת" (Hive mind), מדמה מצבים אצל חברות בקרב חיות אחרות כגון דבורים או נמלים, בהן מתקבלות החלטות במשותף על ידי פריטים רבים המרכיבים את המושבה או את הכוורת. אולם בניגוד לחיות רשת בפייסבוק, ההחלטות הקולקטיביות בקרב חיות אלו נוגעות לרוב למשימות קיומיות הנדרשות לקיום המושבה/כוורת, כגון: מגננה בהתקפה, היערכות למזג אוויר, ציד, אגירת מזון וכדומה. אם מנסים להעתיק את המודל מממלכת החי, הדבר דומה להחלטה קולקטיבית של מיליוני אנשים בעולם לקחת מטריה כשיורד גשם. </span><br />
<span style="font-size: large;">אולם לפני שמתייחסים לתופעה עצמה, כדאי קודם לשאול את עצמנו על מהות הביטוי: האם ההמון באמת חכם? ועוד לפני השאלה הזו: מי הוא ההמון? </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">רבים נוטים להתייחס ל"המונים" בביטוי "חוכמת ההמונים" כמקשה אחת, אולם אין זה כך. ההמונים שעוקבים אחר אריאנה מלמד בפייסבוק אינם ההמונים שעוקבים אחר, נניח, קוסמטיקאית מאילת. למעשה, לרוב ה"המון" בפייסבוק יורכב מאנשים שדומים למדי באורח חייהם ובצורת מחשבתם לבעל האכסניה (הפורום, או דף הפייסבוק). ה"המון" בפורום או דף פייסבוק של סטודנטים וחוקרים בטכניון יחשוב בצורה שונה ויגיע למסקנות שונות מההמון בדף של "כוכב נולד".</span><br />
<span style="font-size: large;">מה שמוביל אותנו לשאלה השנייה: האם ה"המון" הוא בהכרח חכם? אם לשפוט לפי ההיסטוריה, לרוב לא. ה"המון" במהלך ההיסטוריה היה אחראי ישירות על חלק מהמעשים הטיפשיים והאכזריים ביותר שביצע המין האנושי. אבל עזבו רגע את ההיסטוריה, נחזור ל"כוכב נולד": האם הרייטינג הגבוה של התוכנית מצדיק לקרוא לה תוכנית חכמה? מסופקני, גם אם נשאל את הצופים האדוקים של הריאליטי הזה. האם ההמון שהשתתף בהלוויה של עובדיה יוסף הוא החלק החכם בעם? שוב, מסופקני.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">יתרה מזאת: ה"חוכמה" של ההמון לא נובעת לרוב מחשיבה לעומק על השאלה, אלא מחיקוי התנהגות חברתית אחרת, שמכונה "אפקט העדר". כדי להמחיש זאת ביצעו מספר חוקרי אקדמיה: ד"ר לב מוצ'ניק מביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית, פרופ' סינאן אראל מ-MIT ושון טיילור מאוניברסיטת ניו יורק, ניסוי רחב היקף בשיתוף אתר חדשות בו משתפים הגולשים זה עם זה תוכן באופן חופשי, מגיבים על אותו תוכן ומצביעים לחיוב או לשלילה על תגובותיהם של אחרים, כך שכל תגובה זוכה לציון פומבי מצטבר המבוסס על מספר ההצבעות החיוביות (1+) בקיזוז ההצבעות השליליות (1-) שניתנו לה. עורכי המחקר קיבלו מהאתר את האפשרות להיות הגורם הראשון שמעניק ציון לאלפי תגובות חדשות שהועלו לאתר. החוקרים העניקו באופן אקראי וחד פעמי ל-4,049 תגובות ציון חיובי ול-1,942 תגובות ציון שלילי. לאורך כל השבוע שלאחר מכן, עקבו החוקרים אחר הדירוג המצטבר שהעניקו הגולשים לתגובות שהחוקרים היו הראשונים לתת להן ציון ולתגובות שהחוקרים לא נתנו להן ציון ושימשו בתור קבוצת ביקורת. התגובות שהדירוג שלהן הועלה באופן מלאכותי וחד פעמי קיבלו מהגולשים ציון משוקלל גבוה יותר מאשר תגובות אחרות שעורכי המחקר לא דירגו. בסך הכל, המניפולציה החיובית הגדילה ב-25% את הציון המצטבר של אותן תגובות ביחס לתגובות מקבוצת הביקורת. כלומר, העובדה שהגולשים ראו שתגובות מסוימות קיבלו ציון חיובי הגדילה משמעותית את ההסתברות שיתנו גם כן ציון חיובי. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">המסקנה המתבקשת היא שהבעיה כאן היא פשוט במיתוג מטעה. לא מדובר ב"חוכמת ההמונים" אלא ב"דעת ההמונים", או - אם נחזור רגע ל"כוכב נולד" - רייטינג. וזה בסדר. להמון יש דעה, כשם שלאינדבדואל יש דעה, ודעת ההמון היא גם לרוב קובעת, עיינו ערך דמוקרטיה, או עיינו בלוח השידורים של ערוץ 2. רצוי ומומלץ לשאול את ההמון לדעתו, לדוגמא בכדי לקבל חוות דעת על מכשיר סלולרי לפני רכישתו. מן הסתם, חלק מההמון התנסה בו ויוכל לתת מספר מסקנות. אבל האם מסקנות אלה הן "חוכמת ההמונים"? לא, בדיוק כמו שאם תבקשו מעשרה אנשים לצאת רגע החוצה ולבדוק אם יורד גשם, המסקנות שלהם לא יעידו על חכמה שנובעת מחשיבה, אלא מהתנסות, או מסתם דעה. כי ההמון, מה לעשות, לא חכם במיוחד. את ההמצאות החשובות ששינו ותרמו להתפתחות המין האנושי המציאו אינדבדואלים, או במקרים מסוימים קבוצה קטנה של חוקרים. מה המציא ההמון, חוץ מגאנגה סטייל? </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">באחרונה, פינקתי את משפחתי בסלסלה יפה של ערמונים, הנפוצים במחוזותינו לקראת חג המולד. החכמה בערמונים היא פשוטה: לדעת מתי להוציא אותם מהאש, או מהתנור במקרה שלי. אם תוציאו מוקדם מדי, הקליפה תדבק לפרי והפרי עצמו יהיה קשה מדי ולא טעים. אם תוציאו מאוחר מדי, הם יתפוצצו וישאירו רסיסים דביקים על כל דפנות התנור, או שפשוט ישרפו. זוהי חכמת הערמונים. חכמת ההמונים בפייסבוק, היא בשלב המתפוצץ שמפזר רסיסים דביקים לכל עבר, ולאו דווקא של חוכמה. אין לי שום בעיה עם דעה של אנשים, כמו שאין בי שום התפעלות ממספר רב של אנשים שמצליח לנחש בחיבור תשובותיו את מספר הסוכריות שיש בצנצנת. לזה יש אפילו שם: סטטיסטיקה. הבעיה שלי מתחילה ברגע שקוראים לתהליך הזה "חוכמה". כי זה, פשוט טיפשות. </span></div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-32377594203703365382013-04-28T14:34:00.000-07:002013-04-28T14:44:58.420-07:00שתיקת העיתונאים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<span style="font-size: large;">כשפרשת עמנואל רוזן התפוצצה בסוף השבוע האחרון, התלבטתי ביני לביני אם להגיב, לכתוב. מחד, הרגשתי הקלה. כמו אנשי תקשורת רבים ידעתי על מעלליו ממקור ראשון. כמו אנשי תקשורת רבים (למעשה – כמעט כולם) לא עשיתי עם זה הרבה. למה?</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjBDKGcgoSW_obzgmY9maQZpqEqhWWV6crtGotxj58qCuWUWh1biwqWL5M0VBqCmgtOIcCfVid-L3j45g_JSxE1WInX5TGRlfoWRg-RDH_j0eeQJ5DKjKQ0TJfo4Jczq48dJkbuDMNN2NU/s1600/Imanuel_Rosen.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjBDKGcgoSW_obzgmY9maQZpqEqhWWV6crtGotxj58qCuWUWh1biwqWL5M0VBqCmgtOIcCfVid-L3j45g_JSxE1WInX5TGRlfoWRg-RDH_j0eeQJ5DKjKQ0TJfo4Jczq48dJkbuDMNN2NU/s320/Imanuel_Rosen.jpg" width="252" /></a></div>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">זה התחיל לפני כ-18 שנה. אני אז כתב צעיר ב"דבר ראשון". כמו רבים מחברי הוקסמתי מהאינטרנט, הצ'טים שהיו אז (IRC), הפורומים, התקשורת החדשה הבלתי אמצעית. הכרתי נשים ברשת. חלקן למערכת יחסים לא מחייבת, עם אחת נשארתי שנתיים. גם חברתי למערכת העיתון מתל אביב הוקסמה מהרשת החדשה. כשרוזן גילה אותה, באחד הפורומים, הוא התחיל לשלוח לה הודעות שבתחילה היו עדינות, והפכו לאגרסיביות יותר ויותר. היא נלחצה. הוא לא התבייש וגם הזדהה בשמו. אמר שיוכל לעזור לה בדרכה העיתונאית, רמז שכדאי לה שיעזור לה. היא הראתה לי את ההתכתבויות. התייעצה איתי מה לעשות. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">המדיום היה אז חדש, חדש מדי, ופרוע. אנשים הסירו את התדמית המהוגנת שלהם והתפרעו תחת ניקים שונים. ועדיין, רוזן הלך עם זה טיפה יותר מדי. החלטנו להתקשר למערכת בה עבד (חברת החדשות) ודיברנו עם מי שדיברנו. הוא לא הופתע. יעץ לנו לענות לו בתקיפות, הוא כבר ירד מזה. קיבלנו את הרושם שבסביבתו של רוזן מודעים לפלרטוטים האגרסיביים שלו. זה לא היה פלילי. זה היה, ובכן, פשוט מגעיל. אבל היו תופעות מגעילות בעיתונות, גם אז. גילינו שאנחנו לא היחידים שיודעים על ניסיונות החיזור שלו ברשת, נשים רבות שהכרנו בצ'טים "זכו" לחיזוריו. שמו הלך לפניו, כבר אז.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">למה לא עשינו יותר, לבד מהשיחה הזו למערכת חדשות 2? למה אחרים (אחרות) לא עשו יותר? האם היה רצון לשמור את הדברים בקליקה העיתונאית? תכף אענה על זה, אבל לפני זה, וידוי אישי.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">גם אני הוטרדתי מינית בעבר. אני יודע, למי שמכיר אותי זה נראה מגוחך עד לא אמין, אבל זה קרה. הייתי כתב צעיר במערכת חדשות של כלי תקשורת קטן. המטרידה הייתה בכירה באותו כלי תקשורת. כמעין בדיחה, מן "קטע" שכזה, היא נהגה לרדוף אחרי במערכת, ולנשק אותי. לעיני שאר העובדים, שעודדו אותה בלית ברירה. כאמור, הייתה בכירה. יכולתי להתלונן למנהלי אותו גוף, לפנות לרגולטור תחתיו עבד אותו גוף, ולא עשיתי זאת. במקום, אמרתי לה שאבוא אליה בערב לדירתה. כשבאתי לדירתה, אמרתי לה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: זה לא מתאים לי. זה לא מצחיק אותי, זה לא "קטע", זה אפילו מביך אותי. גם אם פלרטטתי עם בנות במערכת (יצאתי באותה תקופה עם מזכירת המערכת), זה לא נותן לך את הזכות. היא הובכה. זה הסתיים שם ומיד. לא חשפתי אותה ואיני מתכוון לעשות זאת. אם אי מי מחברי שקורא את הקטע הזה ועבד איתי באותה תקופה מחבר אחד ועוד אחד, אבקשו לא לחשוף את שמה. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">ועכשיו אענה על השאלות מהפסקה הקודמת. הביקורות ברשת וקרב הקהל הרחב על העיתונאיות שגם כעת לא חושפות את שמן ולא מתלוננות במשטרה וכיו"ב מקוממות אותי. רוזן הוא אולי חרמן בלתי נלאה אבל טיפש הוא לא: אני לא מאמין שניתן יהיה למצוא ביסוס סביר לעבירה פלילית במעלליו. אז מה נותר לו לאדם, גבר או אישה, שהוטרד מינית אבל לא באופן פלילי? המבוכה, הבושה, הרצון להוציא את זה מסדר היום, לגמור עם זה. ויש את הצדקנים, הגיבורים עלי מקלדת, שסוברים שהנפגע או הנפגעת חייבים להוציא את הסיפור לאור "כדי שאחרים לא יפגעו". למה לכל הרוחות? למה שמישהו או מישהי יידרש לשלם מחיר כבד בחשיפה ציבורית, במבוכה, בתווית שישא איתו או איתה למקומות העבודה הבאים, לבני הזוג הבאים. יש כאן איזו דרישה בלתי הגיונית לאחריות חברתית או מגדרית (נשים) במחיר שאני בטוח שמרבית הצדקנים לא היו מוכנים לשלם אם היו נקלעים לאותה סיטואציה. אני יודע שאני לא הייתי מוכן לשלם, ואני גבר, ולא פחדן במיוחד.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">למה זה התגלגל כל כך הרבה זמן? כי עיתונאיות, שעוסקות בתקשורת, ידעו מן הסתם שהעלאת שמו של רוזן תעורר התעניינות ציבורית רחבה, שתגרור מאמץ יתר לחשוף את המתלוננות, ושאולי הן יחשפו - בניגוד לרצונן. האם הן צריכות לשלם את המחיר כי אנחנו "כלבי השמירה של הדמוקרטיה"? כי אנחנו - שחושפים לעיתים סיפורים כגון אלה - צריכים לשמש דוגמא? דוגמא למה? להקרבת מעט הפרטיות שנותרה לנו כאנשי תקשורת למען "הצדק החברתי"? טלו קורה מבין עיניכם, וחבטו בה בראש הצדקן שלכם, לכל הרוחות.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">ויש גם צד שני למטבע הזה. יש לי חבר, איש תקשורת לשעבר, שהואשם באונס, וזוכה. אותה אישה שהאשימה אותו הזמינה אותו לביתה ב-04:00 בבוקר, עשתה מה שעשתה איתו ואחר כך התחרטה - והאשימה באונס. גם בית המשפט הבין שבחור שמוזמן לביתה של בחורה ב-04:00 לפנות בוקר, לא בדיוק מצפה לשיחה פילוסופית על כוס תה צמחים. עד שזוכה הוא סבל, הוכתם, על לא עוול בכפו. לא הייתה שם שום כפייה מצדו, פיזית או ורבלית, כלום. הייתה שם חרטה על אקט שבוצע בלהט הרע, בלהט הלילה, ואני מאמין שהתביעה אחר כך נועדה קודם כל "להכשיר" את אותה אישה בעיני עצמה, לשכנע את עצמה שלא היא טעתה. היא לא הראשונה ולא האחרונה שמתקשה להודות בטעויות. פוסטינור עשו מזה יופי של כסף.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">אני מאמין, לפי קריאת העדויות שהתפרסמו ב"הארץ", שיתכן וחלק מהנשים שהסכימו להיפגש עם רוזן למרות האופי הבוטה של חיזוריו, טעו בשיקול הדעת. מרביתן, כמו חברתי מרב קרקו מגלובס שנחשפה באומץ, ידעו לעצור זאת בזמן, ונותרו רק עם תחושת הגועל נפש. כך או כך, זה לא נותן לאף אחד או אחת את הצידוק לבקש מהן להיחשף. הן ודאי הזהירו את חברותיהן, את סביבתן הקרובה, עשו מה שיכלו במסגרת השמירה על פרטיותן, על הכבוד העצמי שלהן שגם כך נפגע. עם כל הכבוד ללינור אברג'יל, אנשי ונשות תקשורת הם לא סלבס. מרביתם לא ידעו לעמוד בפרונט, חלקם לא יוכלו להתמודד עם ההשלכות. הם אנשים שקנאים לפרטיותם כמוני וכמוך, ואולי קצת יותר כי בשל עבודתם הם מודעים להשלכות.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">תופעות כמו עמנואל רוזן נמצאות בכל מקום, בכל רבד בחברה הישראלית. נשים בכל תפקיד ובכל עמדה מוטרדות מדי יום, ב-99% מהמקרים אלו הטרדות שלא יעמדו במבחן ההוכחה של עבירה פלילית. ב-99% מהמקרים הנשים שהוטרדו לא נחשפו. זו זכותן. לאף אחד אין זכות לשפוט אותן על זה.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">אז איפה האחריות שלנו כחברה על תופעות כמו רוזן? האחריות בעיני מוטלת בראש ובראשונה על אנשים הסובבים אנשים כמו רוזן. על חבריו הקרובים, מעסיקיו הישירים, עמיתיו למערכת. כעורך, יצא לי פעמיים בחיי להדיח כתב או כתבת על התנהגות לא ראויה. לא עבירה פלילית, לא הטרדה מינית, אבל התנהגות שלא עלתה בקנה אחד עם אמות המידה המוסריות שעל עובד בארגון, כל ארגון - לא רק גוף תקשורת, לעמוד בו. אני מניח שלו אני הייתי מעסיק את הרוזן והיה נודע לי על מעלליו, הייתי מעיף אותו לכל הרוחות, בלי לחשוב פעמיים. </span><br />
<span style="font-size: large;">רבים מאנשי התקשורת ידעו על רוזן, אבל לחלק קטן מהן הייתה את היכולת ואת העמדה להוקיע אותו. רק גוף תקשורת אחד מאלו שעבד בהם עשה זאת, וגם שם - תוך הצנעת הפרשייה. אני מניח שרוב עמיתיו ומעסיקיו ידעו על זה, כאמור - הוא עשה זאת זמן רב, ובאינטנסיביות רבה. עיתונאים לא שונים כאן מאנשים אחרים. לו היה לי שקל על כל פעם שמישהו או מישהי בישראל העלים עין מתופעה כזו, הייתי מיליארדר. אין כאן "קליקה תקשורתית" שהצניעה בכוונה תחילה. יש כאן קליקה, כמו אלפי קליקות אחרות בתעשייה, בחינוך, במגזר הפרטי ובכל מקום, שמעדיפה להעלים עין, לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, לא לנקוט עמדה כלפי מעשים שאינם פליליים מחד, אבל מאידך ודאי שאינם מוסריים.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">אז במקום להפנות את הביקורות הצדקניות לעיתונאיות שלא דיברו, לא סיפרו ולא התלוננו, צריך להפנות את הביקורת למנהלים ולעורכים שלו בכלי התקשורת השונים. לא כי הם כשלו כאנשי תקשורת, הם כשלו כאנשים. הם ידעו, ושתקו. שתיקת העיתונאים.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-57674533082323851142013-04-04T01:52:00.000-07:002013-11-25T00:08:20.540-08:00קלאסיקה מודרנית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="font-size: large;">באחד האמשים, הצצתי באקראי בחשבון הבזק. מהחשבון חייך אלי גידי גוב, ובשורה התחתונה גיליתי שאני משלם כעת פי שניים על האינטרנט. התקשרתי למוקד וביקשתי לדעת במפגיע האם כוורת חוזרת - על חשבוני. הפקידה היתה אדיבה כסוחר רהיטי קש בירכא, והסבירה שהמבצע שהיה לי נגמר, טוב ששמתי לב. היא תקתקה במסוף שלה, ולאחר כמה שניות בישרה לי בשמחה שמצאה לי מבצע חדש, במסגרתו אשלם רק כמעט פי שניים ממה ששילמתי עד כה. חינכו אותי תמיד שלא לומר מיד לא על הצעה, אז במקום זה אמרתי לה שתלך לעזאזל, היא וגידי גוב. היא לא נעלבה, כנראה שלא הייתי הראשון ששלח אותה לשם באותו יום, וחיכתה שאומר את מילת הקסם. אז אמרתי. הוט.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">כהרף עין הועברתי למוקד שימור הלקוחות. פקידה נחמדה יותר בשם מתי החלה לפתח איתי מערכת יחסים על בסיס אישי: שאלה לשלומי, למצב רוחי, לשביעות רצוני מחיי באופן כללי, כמעט גלשנו לשיחה על ביצועיו של הקטן בגן בתחום הציור. מתוך דאגה אמיתית היא הסבירה לי למה לא כדאי לי לעבור להוט. מסתבר, כך מתי, שהבולשביקים האדומים מהכבלים משתיתים על מנויהם המסכנים את תורת החיים הסוציאליסטית-קומוניסטית שלהם, וכופים עליהם שוויון בנט. אם הרבה מנויים מסביבתך יגלשו באותו רגע באינטרנט, הסבירה מתי, לא תקבל 100 מגה ואפילו לא שישים, כי אתם תתחלקו ברוחב הפס. הצטמררתי. אני לא מוכן להתחלק ברוחב הפס אפילו עם אשתי סיפרתי לידידתי החדשה, גם אם מדובר בפס הקול של נשיונל ג'אוגרפיק. מתי מיהרה להרגיע אותי והציעה חבילה במסגרתה אשלם רק פי אחד וחצי ממה ששילמתי עד כה. זה היה נשמע פחות נורא, אבל אמרתי למתי שאשים נפשי בכפי ואדבר בכל זאת עם עם הקומוניסטים. לעזאזל, אפילו עם החמאס מדברים.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjrCBk5Ysqj1dWHyA0Fd7Z6UdoB5k-MWknL-p2rKmMIT2xkvP5umvL-TYDJ-ipllW3FOLsEeL0E7idgntoaNjk82CpA24ltdI8gHMjxKujFtcjuT8IaLODTh61oCb7dP9ckCrNp-l5Git4/s1600/fast+net.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span style="font-size: large;"><img border="0" height="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjrCBk5Ysqj1dWHyA0Fd7Z6UdoB5k-MWknL-p2rKmMIT2xkvP5umvL-TYDJ-ipllW3FOLsEeL0E7idgntoaNjk82CpA24ltdI8gHMjxKujFtcjuT8IaLODTh61oCb7dP9ckCrNp-l5Git4/s400/fast+net.jpg" width="400" /></span></a></div>
<span style="font-size: large;">שלא במפתיע, הפקידה בהוט היתה חמימה מאוד, לא בצורה שאתם (ואשתי) חושבים, אלא בתקשורת הבינאישית שלה. היה לה גם שם נאה - נוי. יצא לנו לדבר על פוליטיקה, על לפיד, על יוקר המחיה, ולאט אבל בטוח היא ניווטה את השיחה לעלות חבילת התקשורת הביתית שלי. לפני ששלפתי את החשבונות, ביקשתי לברר איתה רגע את סוגיית השוויון בנט. נוי כמעט התפרצה בצחוק. זה הסיפורים של בזק אמרה, אנחנו שונים, בחיים לא נגיד מילה רעה על המתחרים, למרות שהתשתית שלהם מיושנת ורעועה, שהם מתנהגים עדיין כמונופול, שהם יחייבו אותך כל פעם שאתה מתקשר אליהם ושהאינטרנט שלהם מהיר כמו התנועה בבוקר באיילון. אנחנו לא שמה. רק אספר לך שבהוט אתה גולש על סיב אופטי שמגיע עד אליך לבית, לבד לגמרי, במקום לקרטע על כבלי הנחושת של בזק. זה כמו לגלוש על סנובורד מפסגת האוורסט למטה. תמיד חלמתי לגלוש מהאוורסט, סיפרתי לה. לא חייב סנובורד, אפשר גם על שקית זבל, כמו בחרמון.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">חמוש במשקפי סקי ובחבילת תקשורת משולשת חזרתי למתי. אז הבטיחו לך הרים וגבעות, סיכמה מתי, אבל בוא נחזור לקרקע - אין להם את הטכנולוגיה הזו עדיין, הסיבים שהם מבטיחים הם שם בדיוק כמו הסיבים שמבטיחים להורים בקורנפלקס של הילדים. זה סיב בפוטנציה. בוא נרד מההר ונראה אם נוכל להגיע לעמק השווה: תשלם 30 שקל יותר מחבילת ה-20 מגה שלך, ותקבל 100 מגה. סגרנו על 20 שקל וחבילת תמיכה, כדי שנוכל להמשיך להיות בקשר. מתי תקתקה נמרצות במסוף את החתונה המחודשת בינינו, ואז בישרה לי שמבחינתה אנחנו מחוברים, אבל יש עוד עניין קטן להשלים, ספק האינטרנט, שכרגע תומך בי במהירות של 20 מגה, ואני צריך לדבר איתו על שדרוג.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">העברתי את הסלולארי (ללא הגבלה או ללא עבדאללה, עדיין לא נכנסתי לעומק החבילה) לאוזן הפחות אדומה וחייגתי לבזק בינלאומי. כצפוי, מצאתי גם שם חברויות חדשות. אירנה, נציגה חדשה מהעלייה הישנה, בישרה לי בשמחה שטוב שהתקשרתי, המבצע שהיה לי כמעט ונגמר. גם לאירנה היה מסוף, והיא מיהרה לשלוף לי ממנו מבצע חדש: פי שניים ממה ששילמתי על עשרים מגה, או פי ארבעה על מאה מגה. רק היום. ניסיתי לשלוף כמה מילות קסם: 012, נטויז'ן, הוט נט - אבל אירנה לא התרשמה. יש לנו כבל תת-ימי משוכלל, סיפרה לי, זה כמו ההבדל בין שיחה בטלפון לשתי קופסאות קוטג' עם חוט.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">הבנתי שהולך להיות יום ארוך. שמתי את האוזן בקצת קרח, ואת הסלולרי בקצת חשמל (המבצע שלהם זה צרוך כמה שפחות ושלם כמה שיותר - ואז נעלה את התעריפים), והתקשרתי ל-012. במפתיע, ענה שם נציג גברי, קובי, שהודיע לי מיד שברצונו להיות סחבק שלי, גם אם לא אהיה מנוי. אז הסתבחקנו קלות, וקובי סיפר לי שהכבל התת-ימי עוזר אולי למדוזות, אבל להם יש פרוקסי אימתני שמחבר אותי לאירופה באלפית השנייה, ממש כאילו שוגרתי בקרן של אנטרפרייז. מקובי עברתי במהירות האור לאורית בנטויז'ן, ששמחה לקראתי כאילו מצאה את אחיה האובד. טוב שהגעת כעת, עלצה אורית, בדיוק היום יש לנו מבצע של שלושה חודשים בחינם, אחר כך נראה. כמה נראה? שאלתי בחשש. כמה שפחות, קבעה אורית נחרצות, וחוץ מזה, גם תקבל טלפון נייח ללא הגבלה. אתה מדבר הרבה בטלפון, נכון? כנראה שכן, הודתי חלושות, אם כי עד היום לא ממש ידעתי את זה.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">בשארית כוחותי חזרתי לאירנה. הייתי בנטויז'ן וב-012 סיפרתי לה, אנא חסכי לי את השיחה להוט נט, אני כבר בקושי שומע באוזן ימין. חכה, אמרה אירנה את משפט המחץ של הנציגים באשר הם, אנסה להשיג אישור מהמנהל. רציתי לשאול אותה אם מישהו באמת מאמין שהיא הולכת להתייעץ עם המנהל, או האחראי, או המנקה של המדרגות, אבל היא כבר שמה אותי על המתנה והתוכי שלהם התחיל לצרוח לי ססמאות באוזן. למזלי כנראה שהמנהל ישב ממש על ברכיה, כי תוך כחמש שניות היא חזרה עם האישור המיוחל. תן עוד 10 שקל, וקבל מאה מגה. כבר לא נותר בי כוח להתמקח, וקיבלתי את המבצע בהכנעה.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">למחרת בבוקר התעוררתי בבהלה מצלצול הטלפון, בוקר טוב סחבק, שאג קובי, כולו עזוז. הלום שינה, אמרתי לו שהמבצע שלי נגמר, שיתקשר בהזדמנות, אולי יהיה מבצע חדש. לא חלפה דקה וגם אורית התקשרה. תשמעי, אמרתי לה, אני צריך להשיג אישור מהמנהל. אחזור אלייך עם זה.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">אחר כך סיפרתי לאשתי על השתלשלות העניינים שהביאה לביתנו 100 מגה. היא הקשיבה בסבלנות ואז סיכמה: אז יצא שנשלם 30 שקל יותר? תמיד אמרתי שצרכנות זה לא הצד החזק שלך. לך תכתוב משהו.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<br /></div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-12876390776924075962012-12-26T03:41:00.000-08:002013-11-25T00:09:11.612-08:00אור ירוק, תרנגולת וחצי, מהירות מופרזת - ומה שביניהם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כמה ביצים מטילה תרנגולת וחצי? מהי התיאוריה המדעית מאחורי
"הוצאת דברים מהקשרם"? ואיך כל זה קשור לנתונים השקריים של עמותת
"אור ירוק" והמשרד לביטחון פנים על מהירות מופרזת כגורם לתאונות דרכים?
פוסט למיטיבי לכת<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">משרד התחבורה הודיע היום כי הוא מתכונן להעלות את המהירות המותרת
בכביש 6 ל-120 קמ"ש (האכיפה תתחיל ב-130) ובמספר כבישים נוספים ל-110
קמ"ש (אכיפה ב-120). הפרסום גרר מיד תגובה נזעמת של עמותת "אור
ירוק", לפיה מהירות מופרזת או גבוהה היא מהגורמים העיקריים לתאונות דרכים
חמורות. לרוב, ידיעות כאלה היו מוציאות ממני תגובה קצרה ולוחמנית, על הטיית נתוני
האמת של תאונות הדרכים לתועלתה של "אור ירוק", בדומה לנתוני
ה"אמת" שמציגה הרשות למלחמה בסמים על נזקי עישון המריחואנה. אבל הבוקר
האביבי באמצע החורף תפס אותי במצב רוח פילוסופי משהו, והחלטתי לנסות ולהסביר את
המדע שמאחורי הוצאת דברים מהקשרם על ידי שימוש בתיאוריות מתמטיות ופילוסופיות,
שלעיתים מתחברות בצורה הרמונית שמשפיעה על דרך קבלת ההחלטות שלנו בצורה בלתי מודעת
לחלוטין. וכן, זה מסובך (כמעט) כמו שזה נשמע, אז אם החלטתם לנטוש כבר בשלב זה –
אני מבטיח לא להיפגע.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhMxlVrZziEAmHxX-mn8GcxybKOJI2fhuhQWZ_YIpDJSWyj5ncxxOZILX55qxCPv1tJpfgXknS5OCOreJo48DEPy7l47O1IekxtADo3sH0unfzaKYL1w6N4z8vLDx5RfHqN1mIMV0Zm6ZA/s1600/exident+pr.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="195" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhMxlVrZziEAmHxX-mn8GcxybKOJI2fhuhQWZ_YIpDJSWyj5ncxxOZILX55qxCPv1tJpfgXknS5OCOreJo48DEPy7l47O1IekxtADo3sH0unfzaKYL1w6N4z8vLDx5RfHqN1mIMV0Zm6ZA/s1600/exident+pr.jpg" width="400" /></a></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הוצאת דברים מהקשרם היא עתיקה הרבה יותר מהעיתונות, ויש לה צורות רבות.
בין הבולטות שבהן: הבלטת נתון או אמירה זו
או אחרת על רעותה תוך הצנעת הנתון/האמירה שאינה מתאימה, או מחיקה כוללת של אותו
נתון או אמירה; ותיאור מצב מסוים בצורה שונה לגמרי על ידי שימוש במילה או מילים
שמקנות לו משמעות כפולה, או שונה לגמרי. השיטה הראשונה ברורה למדי, את השנייה אפשר
להסביר באמצעות דוגמא פשוטה: שימוש במילה "קור" בדיווח על שיחות השלום
באוסלו בחורף. מובן שקר באוסלו בחורף, אבל שימוש מושכל במילה "קור" יכול
להביא למשמעות של קור בין בני האדם, וכך ניתן בנקל להפוך ציטוט של משתתף בשיחות
שמתייחס לתנאי מזג האוויר, כאל תיאור האווירה בשיחות כ"קרה".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">רבים מהמוציאים דברים מהקשרם משתמשים (קרוב לודאי מבלי דעת) בתיאוריה
מתמטית-פילוסופית שנקראת מטא-לוגיקה. המטא-לוגיקה היא תיאוריה שגורסת כי הלוגיקה
עצמה, הכללים וההיקשים הלוגיים, נגזרת מה"מטא" שלה - התיוג הסימבולי
והתקשורתי שנובע קודם כל מהשפה עצמה, ואחר כך מההיגיון - הלוגיקה - הצרוף. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כדי להסביר איך המטא-לוגיקה עובדת ניתן להשתמש בחידת היגיון ישנה
ולעוסה, שהולכת כך: אם תרנגולת וחצי מטילה ביצה וחצי ביום וחצי, כמה ביצים תטיל
תרנגולת אחת ביום אחד? התשובה שמרבית האנשים יתנו לחידה היא ביצה אחת. זו כמובן
אינה התשובה הנכונה, אבל ההסבר* לחידה מעניין מבחינתי פחות מההסבר לדרך בה הגיעו
רוב האנשים לפתרון השגוי (הכוכבית היא עבור מי שחייב לדעת עכשיו ומיד מה התשובה
הנכונה לחידה, בסוף הטקסט...). ההיגיון הפנימי שלנו מושפע קודם כל מהשפה. לכן, אנו
נוטים לאמץ את הפתרון ההגיוני הקל מבחינת השפה: להוריד חצי מכל הערכים שתוארו לעיל
(הביצה, התרנגולת והיום), ואז להגיע לתשובה ה"הגיונית" שהיא אחד. במקרה
זה, ההיגיון הלוגי (מתימטי) לא מתיישר עם ההיגיון המטא-לוגי - שהוא הלוגיקה
שמכתיבה לנו השפה, אולם מרבית האנשים עדיין יבחרו מתוך אינסטינקט ראשוני בפתרון
המטא-לוגי, שגם מקל על תפיסת המציאות שלנו במקרה זה, כיוון שלמרות שמדובר
בתיאוריה, אנו נוטים להניח שכמו בחיים האמיתיים תרנגולת אינה יכולה להטיל פחות
מביצה אחת שלמה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ובחזרה לאור ירוק. אור ירוק גורסת שמרבית התאונות החמורות נגרמות
כתוצאה ממהירות מופרזת. גם המשרד לביטחון פנים, בדברי ההסבר שלו לפריסת מצלמות המהירות
החדשות, מצטרף לסברה זו, ואף מוסיף נתון סטטיסטי משלו לפיו למעלה מ-50% מהתאונות החמורות
בשנת 2011 נגרמו כתוצאה ממהירות מופרזת. אלא שנתוני המשטרה עצמה – עליהם מתבססים
אור ירוק והמשרד לביטחון פנים, כמו שהם מוצגים במחקר שהוציא הלמ"ס באפריל
האחרון, מספרים כי רק 4% מהתאונות החמורות נגרמו בשל מהירות מופרזת. אם כך, איך
הגיעו אור ירוק והמשרד לביטחון פנים לנתונים אותם הם מציגים כ"עובדות"?<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">התשובה טמונה בהיקש לוגי שביצעה אור ירוק. היקש לוגי הוא תיאוריה פשוטה
למדי, אותה ניתן להסביר באופן הבא: אם אני אוכל, אני שבע ומאושר, אם אני מאושר -
אני שר. במתימטית: אני אוכל = </span><span dir="LTR">A</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span>, שבע ומאושר = </span><span dir="LTR">B</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span>, שר = </span><span dir="LTR">C</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span>. ההיקש הלוגי גורס שאם </span><span dir="LTR">A</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> מוביל ל-</span><span dir="LTR">B</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> שמוביל ל-</span><span dir="LTR">C</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span>, הרי ש-</span><span dir="LTR">A</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> (אני אוכל) מוביל ל-</span><span dir="LTR">C </span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> (אני
שר). כמובן, לא בכל פעם שאני שבע ומאושר, אני גם שר, לכן זהו היקש לוגי, ולא
עובדה. אולם הצגתו מתאפשרת כ"עובדה" בעזרת המטא-לוגיקה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">וכיצד עשו זאת אור ירוק והמשרד לביטחון פנים? פשוט מאוד. לפי אותם נתונים
של משטרת ישראל שהם הבסיס לכל המחקרים, מהירות מופרזת היא רק 4% מהגורמים לתאונות
קשות, אולם גורמים משמעותיים יותר הם סטייה מהנתיב (27%) ו"סיבות אחרות של
הנהג" (26%). לפי ההיקש הלוגי של אור ירוק והמשרד לביטחון פנים, סטייה מהנתיב
או פעולות אחרות של הנהג (דיבור בסלולרי וכיו"ב), גורמים לתאונה חמורה בשל
המהירות המופרזת של הנהג בזמן הסטייה מהנתיב ו/או ה"סיבות האחרות". מובן
שבחלק מהמקרים מהירות מופרזת בשילוב עם סטייה מהנתיב או דיבור בסלולרי תגרום
לתאונה חמורה, מובן גם שבחלק גדול מהמקרים הסטייה מהנתיב תגרום לתאונה חמורה גם אם
הנהג היה במהירות החוקית לאותו כביש. מה היחס בין זה לזה? אין לי מושג, אין נתונים
על כך. גם לאור ירוק אין מושג, מה שלא מפריע לה להציג את ההיקש הלוגי הזה כ"עובדה".<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">המטא-לוגיקה, מסייעת עוד קצת לאור ירוק ולמשרד לביטחון פנים בפרסום
נתונים כוזבים והצגתם כעובדות. ניקח למשל את המשפט הבא, שהוא נכון עובדתית:
"סטייה מהנתיב במהירות גורמת לתאונות". כעת נוריד מהמשפט את "סטייה
מהנתיב" ומה קיבלנו? "מהירות גורמת לתאונות". מבחינה מטא-לוגית,
זהו משפט לוגי לחלוטין, שישמע לנו הגיוני לגמרי. כעת, כדי להעצים, כל שנותר הוא
להוסיף את המילה "מופרזת" למשפט, באמצעות ההיקש הלוגי שביצענו קודם
והכשרנו אותו כעובדה, והנה ה"אמת" החדשה: מהירות מופרזת היא בין הגורמים
המובילים לתאונות דרכים חמורות. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כמעט מתבקש לסיים את הפוסט בברכה/אזהרה "סעו לאט", שכן
מבחינה מטא-לוגית, נסיעה איטית תגרום לפחות תאונות דרכים. כמובן שמבחינה לוגית
צרופה זו שטות גמורה: אפשר לדרוס אדם למוות במהירות 30 קמ"ש, וחלק מהתאונות
הקשות בין שני רכבים נגרמות בשל נסיעה איטית של אחד מכלי הרכב,
ש"מפתיעה" את הרכב השני. גם מבחינה סטטיסטית טהורה, הגורם הראשון לתאונת דרכים קשה יהיה חוסר מיומנות או חוסר זהירות של הנהג, ורק אחר כך, הרבה אחר כך, מהירות גבוהה. אז חברים, בין אם אתם נהגים מהירים או איטיים,
סעו בזהירות. הזהירות יפה גם לטקסטים שאתם קוראים ול"נתונים" שונים
המוצגים בהם כעובדות. אל תירתעו מלשים לעיתים את הרגל על הברקס, ולחשוב. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> </span><span style="font-family: Arial, sans-serif;"> </span></div>
<div class="MsoListParagraph" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">
<!--[if !supportLists]--><span style="font-family: Symbol; mso-bidi-font-family: Symbol; mso-fareast-font-family: Symbol;">·<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt;"> * </span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אם
תרנגולת וחצי מטילה ביצה וחצי ביום וחצי, אזי שלוש תרנגולות יטילו שלוש ביצים
באותו יום וחצי, תרנגולת אחת תטיל ביצה אחת ביום וחצי, ולפיכך תרנגולת אחת תטיל
ביום אחד שני שליש ביצה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-86324541324340392192012-07-12T02:18:00.000-07:002012-12-26T05:32:22.030-08:00בואו נתלה את החזאי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">להולנדים נמאס. לא, לא ממזג האוויר - זה שבהולנד יש ברוב חודשי השנה 15 ימים בהם יורד גשם (לרוב - קצר ובחלק קטן מהיום) זו עובדה מוגמרת ש(רוב) ההולנדים מקבלים, אבל נמאס להם מהחזאים.</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">נכון, ברוב העולם וגם אצלנו, נוטים "להאשים" את החזאים ברוב פגעי מזג האוויר: בשלג שבא או לא<span style="background-color: white;">, בגשם שמפסיק או לא, בלחות, בקור, בחום. ברוב העולם, וגם אצלנו רק מחכים ל"נפילה" באיזו תחזית של דני רופ ועמיתיו, כדי "לאושש" את ההאשמות. לשווא יסבירו </span><span style="background-color: white;">החזאים שמטאורולוגיה אינה מתמטיקה.</span><span style="background-color: white;"> אין חדש תחת השמש (או הגשם) - עד היום.</span></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"תחזיות מוטעות של מזג האוויר גורמות לנו נזק של מיליוני אירו ולא נשתוק יותר", איים בתחילת השבוע יופ תוניסן, יו"ר איגוד האטרקציות התיירותיות בהולנד, בראיון שנתן לסוכנות החדשות ANP. תוניסן מסביר כי הקש ששבר את הגב ההולנדי, היה תחזיות מזג האוויר לשבוע שעבר. "ברוב חלקי הולנד שרר מזג אוויר אופטימלי והשמש זרחה, אבל בתחזית מזג האוויר דיברו על גשמים וסופות רעמים. כתוצאה, רוב ההולנדים נשארו בבית". בעקיצה לסוכנות מזג האוויר ההולנדית, KNMI, מוסיף תוניסן: "גם אם יורד גשם בהילברסאם (מקום משכנה של סוכנות KNMI), זה לא אומר בהכרח ששאר הולנד גשומה".</span><br />
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ומה אפשר לעשות בנדון? לחברי מועצת העיר הוק ואן-הולנד, עיר במערב הולנד שחלק גדול מפרנסתה מגיע מחוף הים שלה, יש פתרון יצירתי: "חזאי מזג אוויר שכשלו בתחזית שלהם צריכים להיקנס", טוענים נציגי מפלגת הלייבור במועצה, "תחזיות מזג אוויר שגויות פוגעות בכלכלה ובמסחר העירוני לאורך החופים". </span><br />
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">המחאה נגד החזאים, גלשה גם לבלגיה הסמוכה, אם כי בטונים פחות נוקבים. בעקבות כינוס חרום של בעלי אתרי נופש במדינה, הוציא איגוד אתרי הנופש הבלגי הודעה לפיה הם קוראים ל"תחזיות מזג אוויר פחות פסימיסטיות. אנחנו קוראים לחזאים לתת יותר משקל לתחזיות עם שמש, ולא רק לאלה עם גשם".</span><br />
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בסוכנות הממשלתית לחיזוי מזג האוויר בהולנד, ה-KNMI, שומעים את הביקורת, אך מעדיפים להפנות אותה למקומות אחרים. "סוכנויות מסחריות של חזאי מזג אוויר הם האחראים לכל הפטפטת המיותרת בנושא באמצעי המדיה בהולנד", מסביר דובר הסוכנות לעיתון ההולנדי "הטלגרף". "הם מקבלים את אותם נתונים גולמיים שאנו מספקים, אבל זה תלוי לגמרי בהם איך התחזית יוצאת בסוף".</span><br />
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh8Jxkd93rWTIH3pwmDYyULdYEpWGHrXaAUlGavtD_d8xowG19ZzBs727mVk5Zpv1ZJ-CZ1AiWuPHnR4ZdVH5Eb8UC5R5Nh9IE2S5TAJo6tOEhZdMKLzDO7EexIQJJFgB9T9FnEhrEn7XQ/s1600/summer+rain+amsterdam.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><img border="0" height="298" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh8Jxkd93rWTIH3pwmDYyULdYEpWGHrXaAUlGavtD_d8xowG19ZzBs727mVk5Zpv1ZJ-CZ1AiWuPHnR4ZdVH5Eb8UC5R5Nh9IE2S5TAJo6tOEhZdMKLzDO7EexIQJJFgB9T9FnEhrEn7XQ/s400/summer+rain+amsterdam.JPG" width="400" /></span></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"צריך לקנוס את החזאים". גשמי קיץ באמסטרדם</span></td></tr>
</tbody></table>
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לפי תגובות הגולשים באתרי האינטרנט בהולנד, נראה כי רוב הגולשים מסכימים כי תחזית מזג האוויר בהולנד לא מדויקת במיוחד, אך רובם סוברים כי הבעיה היא בהבנת התחזית בקרב הצופים, ולא במזג האוויר עצמו. "בכל פעם שמדברים על 60 אחוז סיכוי לגשם, צריך לזכור שיש גם 40 אחוז סיכוי לשמש", כותב אחד הגולשים. גולש אחר מסביר כי "אין מזג אוויר רע, יש רק בחירה לא מוצלחת של ביגוד ליציאה". </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="background-color: white;"></span><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="background-color: white;"></span><br /></span>
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">באשר להצעה לקנוס חזאים ש"כשלו" בתחזית שלהם, נראה שרוב ההולנדים לא ממש ממהרים לתלות את השליח. "אני מוכן לקנוס את החזאים על תחזית לא נכונה, בתנאי שנוכל לקנוס גם את הפוליטיקאים על תחזיות לא נכונות שלהם" כותב אחד הגולשים, "נראה לי שנרוויח הרבה יותר כסף". גולש אחר מציע להעביר את האחריות לתחזית מזג האוויר לשרי הממשלה, כיוון ש"גם כך הם סבורים שהם יכולים לעשות דברים רבים טוב יותר מאלוהים".</span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="background-color: white;"></span><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="background-color: white;"></span><br /></span>
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ואולי, תחזית מזג האוויר היא עניין של גיאוגרפיה, גם בהשקפת העולם. גולש מבריטניה שהגיב לסערה בפינות מזג האוויר אצל השכנה מעבר לתעלה, כתב לאתר החדשות DuchNews.nl כי "באנגליה, תחזיות מזג האוויר הן אופטימיות יתר על המידה. מדברים על שמש, ומקבלים גשם. בגלל זה, האנגלים מתלוננים כל הזמן על מזג האוויר. נראה לי שהמודל ההולנדי עדיף".</span><br />
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="background-color: white; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<br /></div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-74951875881660292752012-05-25T23:09:00.000-07:002012-05-25T23:09:42.874-07:00*405<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">יום שישי, חמש אחה"צ בשוק מחנה יהודה. אני ואלי לוגמים כוס שנייה
של בירה באחד מהפאבים החדשים שנפתחו בסמטאות השוק. החרדי עם השופר מתחיל את המשמרת
שלו. הוא מסתובב ברחבי השוק עם שופר (מפלסטיק) בכל שבוע לפני כניסת השבת, וצופר
להזכיר לקונים המתמהמהים שהשבת מתקרבת, הרבה לפני הצפירה שמבדילה בין קודש לחול,
זו שמשום מה נשמעת היטב בכל ירושלים ופחות בתל אביב. בינתיים הוא לא צופר, רק מראה
נוכחות. התגרנים שהורגלו לנוכחותו, מנסים לאתגר אותו שיגיע עם השופר למשחק של ביתר
בשבת. בקצה הסמטה חבורה של צעירים יהודים וערבים מחברים אגזוז-לחץ לרנו ישנה. כשהם
מצליחים להתניע אותה היא נשמעת כמו טוסטוס על סטרואידים, אבל הם מעודדים את
הצרמוניה בקריאות רמות. "יא רבי", זועק אחד הערבים, "יאללה
ביתר" זועק חברו היהודי. הנהג יוצא מהמכונית המומרצת לאחר שהרעיש כדבעי,
ומתקבל בתשואות. החרדי עם השופר חש בתחרות, ומתחיל לצפור. קבוצה של תיירים
אמריקנים עם הרבה תרמיל ומעט מכנסיים נכנסים ללחץ. "מה הוא רוצה?" שואלת
אחת התיירות את חברה, שאין לו מושג. ירושלים 2012, מה אני עושה פה בעצם?<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לפני כמה זמן נפגשתי עם רמי לוי, במשרדים מעל הסופרמרקט שלו ברחוב
האומן. הוא הכין לי קפה שחור חזק, בכוס זכוכית ששלף ממגרה בשולחנו, בלי גינונים של
מזכירה ועוזרת אישית. שאל אותי אם אני רעב, אולי ירד רגע לסופר להביא משהו. אמרתי
שאני רוצה עוף, אולי יש לו עודף<b> </b>מחמישה שקלים.<b> </b>רמי אמר שנשארו לו
כמה מצות מפסח, חינם. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אני מכיר את רמי מספר שנים. יש לנו מערכת יחסים של עיתונאי ומרואיין
שגם מחבבים זה את זה ברמה האישית. מעולם לא נתתי לו הנחות, גם לא קיבלתי הנחות
בסופר. בניגוד לרשתות שיווק אחרות, רמי לא שולח לעיתונאים מתנות לחגים, אבל הוא
מתקשר אלי בכל ערב ראש השנה כדי לאחל שנה טובה. אני לא תמים: אני יודע שהוא אשף
תקשורת. המתחרים קוראים לו "היחצן", טוענים במרירות שהוא יכול לעשות בית
ספר לרני רהב. עוף בשקל במקום תקציב פרסום של חמישה מיליון דולר, רובין הוד מעשה
ידי העיתונות. אמרתי לו פעם שהפוזה שלו היא שאין לו פוזה. הוא הכחיש כמובן, אבל
חייך קודם. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">דיברנו על שיווק באינטרנט, על נדל"ן, על הבורסה. עשינו סימולציות
לקראת המושב שלו בכנס שאני מארגן. מהר מאוד השיחה התדרדרה לפוליטיקה. רמי אוהב
פוליטיקה. כשאני רוצה להרגיז אותו, אני אומר לו שזו פוליטיקה בשקל. דיברנו על
ירושלים, על בחור שסיפר בתוכנית רדיו שהוא עזב את ירושלים כי יש לה המון עבר, נצח
של עתיד, אבל כלום בהווה. רמי הרצין. יש לי פתרון לירושלים, הוא אמר, צריך להפריד.
החרדים לא יכולים לגור עם החילונים, כמו שהערבים לא יכולים לחיות עם היהודים.
שאלתי אם הוא רוצה לחלק את ירושלים. לא לחלק, הוא נבהל, רק להפריד.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">לפי התוכנית של רמי, צריך
לחלק את ירושלים לארבעה רבעים, חלוקה גיאוגרפית. הערבים – בצפון מזרח, החרדים –
בצפון מערב, החילונים בדרום, הדתיים הלאומיים במערב. שאלתי אותו איפה יוצאת פסגת
זאב, שאדע אם לקנות כאפייה או שטריימל. אני רציני, הוא אמר לי. אני לא חושב שאנחנו
יכולים לנהל חיים נורמליים כשאנחנו חיים אחד בתוך השני. החילוני רוצה לשמוע מוסיקה
בשבת, החרדי רוצה לסגור את השכונה - זה לא הולך. אנחנו נוכל להיות שכנים טובים,
לבקר זה את זה, לקיים יחסי מסחר ויחסי שכנות טובה, צריך פשוט לא לדרוך אחד על
הרגליים של השני. לגרסתו, זה יוציא את העיר מהקיפאון שלה, יפתח את המסחר ואת חיי
החברה והתרבות – בכל המגזרים, או הרובעים. ניסיתי לעצור אותו, אבל רמי היה כבר על
הגל. החרדים לא רצו להשתלט על קריית יובל, היא לא הייתה על הכוונת שלהם, הוא טען
בלהט. הם פשוט מצאו בקריית יובל דירות זולות יחסית ב-70-80 אלף דולר, והגיעו. זה
יותר יקר מקריית ספר, אבל גם יותר קרוב לגאולה. זה הכל עניין כלכלי. רמי היה בונה
להם שכונה ענקית עם דיור מוזל, מרחיב את רמת שלמה עד לעטרות. מה אכפת לו, אובמה לא
קונה בשיווק השקמה. תהיתי אם הוא חלק את תוכנית החלוקה שלו עם ברקת. רמי עבר
לפוליטית, אמר שברקת בודאי שמע את עיקרי הרעיון, אבל הוא לא לחץ עליו יותר מדי
להקדיש לזה מחשבה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">יצאתי משיווק השקמה בלי שקיות, ובלי הרבה תובנות. אדם של ניגודים,
רמי, בעיר של ניגודים. מחד, הוא מתגאה בכך שבמרכול שלו בשער בנימין, קונים ועובדים
יהודים מההתנחלויות לצד ערבים מרמאללה. מאידך, הוא רוצה לחלק את ירושלים, גם אם
החלוקה הזו היא לא בדיוק הדמיון הרטוב של פרס וביילין. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">נסעתי לפסגה דרך שער יפו והאמריקן קולוני. הבנתי שבחלקים מסוימים העיר
הזו כבר מחולקת להלכה ולמעשה: שנים לא ביקרתי בשער שכם, לא אכלתי ב'פילדלפיה', אני
אפילו לא יודע אם היא קיימת עדיין. חוץ מכמה תמהונים משיחיים בשייח ג'ראח, החלוקה
הזו נשמרת, לרוב, בהסכמה שקטה. יתכן, שאלתי את עצמי בסגנון קארי ברדשאו, שאנחנו
כבר כולנו מחולקים ורק לא מוכנים להודות בזה?<o:p></o:p></span></div>
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiNzu1czTk9yViRTLlV6wP5cZ7vePQNs-wwD2Hq4HgzjqyRzGFCQLV63oKJYzO7iy80fuvl0PobSuXQVwsMyE6-FIToajs4EKJcAGkpRor0McqOVXDVmKKjubD4_i8cMCZ7fteoPsPKEw8/s1600/du+kiyum.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiNzu1czTk9yViRTLlV6wP5cZ7vePQNs-wwD2Hq4HgzjqyRzGFCQLV63oKJYzO7iy80fuvl0PobSuXQVwsMyE6-FIToajs4EKJcAGkpRor0McqOVXDVmKKjubD4_i8cMCZ7fteoPsPKEw8/s400/du+kiyum.jpg" width="400" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">בתמונה: דו-קיום</td></tr>
</tbody></table>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">כשהגעתי הביתה, המואזין בכפר ממול החל לקרוא לתפילת הערב, ובבניין ליד
צדו מתפללים עשירי למניין. כשחניתי, שמעתי מוסיקת רוק מדירתה של השכנה בקומה
הראשונה. החלטתי שלא להצביע לתוכנית החלוקה. ולא, לא בגלל שהפכתי בערוב ימי
לפוליטיקלי קורקט, בדיוק להפך. החלוקה פשוט תהפוך את ירושלים למקום נוח מדי, משעמם
מדי. אפשר כבר לגור בתל אביב.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<b><span dir="RTL"></span></b><i><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><b><span dir="RTL"></span>* 405 הוא מספרו של האוטובוס בין ת"א לירושלים. מזה 15 שנה
אני חוצה את שער הגיא בכל יום פעמיים: עובד בת"א, חי בירושלים. נאחז בה
בציפורניים. סופר את החברים שעזבו, את החרדים שהתווספו, יודע שלמרות הכל אהיה פה
גם מחר. אין פה היגיון - רק אהבה.</b><o:p></o:p></span></i></div>
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-42531336383389082712011-12-28T16:51:00.000-08:002013-11-25T00:10:22.288-08:00טוקבקים בצומת (הומאז' אינטרנטי לאפרים קישון)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
</div>
<h4>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;">באחד האמשים, נסענו אני והטרנטה הביתה מהעבודה. היה זה אחר צהריים חמים ושטוף שמש, האנשים סביב נראו שמחים בחלקם למרות הדולר, וכמו בכל מדינה לבנטינית אחרת, כל זה היה רק סימן לאסון הממשמש ובא.</span></h4>
<div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large; font-weight: normal;"><br /></span></div>
<div style="background-color: white; margin: 0px; padding: 0px; text-align: -webkit-auto;">
</div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">את הרמז הראשון שמעתי לפני שראיתי: חריקת בלמים, המעידה על עוד סוחר צמיגים בדרכו אל העושר. לחשתי בלאט לטרנטה שכדאי להתחיל לעצור: שטוקס מהמוסך אמר שהברקסים החדשים עוד צריכים להתרגל לגלגלים, בינתיים הם נטלו להם זמן הסתגלות של ממשלה ממוצעת - כחצי שנה.</span><br />
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br />מול הטרנטה כבר השתרך טור ארוך של מכוניות. רכבי הצלה וכיבוי אש שעטו על השוליים, עד שנתקעו גם הם במכוניות מהזרם המרכזי שחיות בשוליים. האוויר כאמור, היה טוב, והשמש חמימה, והאנשים משכו את בלם היד ויצאו ממכוניתם לתור את סביבתם - מכוניות אחרות.</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כצפוי, התפתחה לה שיחה על "המצב". אחד שנדמה לו, אמר שבטח מדובר בפיגוע - לפי הכמות של רכבי ההצלה שעדיין הבהבו נואשות באורותיהם בשוליים. אחד שיודע אמר שזו רק תאונת דרכים. אחד שסקפטי שאל אותו מהיכן הוא יודע. אחד שיודע אמר שפגש באחד שהיה שם. אחד שהיה שם הגיע בינתיים, ותיקן שהוא לא בדיוק היה שם, אלא רק הגיע למחצית הדרך, שם פגש אחד שממד"א, שהעביר לו את הדיווח. אחד שהיה שם קודם אמר שהיה שם קודם. אחד שיודע שאל אותו אם הוא יודע יותר, והוא אמר שלא, אבל הוא היה שם קודם.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בתוך כך הגיע אחד שממד"א. בעצם, אני לא יודע אם הוא היה ממד"א, אבל היה לו ווסט כתום. אולי הוא ממע"צ, זה גם עם מ"ם. הוא אישר שמדובר בתאונת דרכים. לדבריו היה שם רק רכב אחד שנסע קצת מהר, והתהפך. אחד שמבין ברכב שאל אותו איזה רכב זה היה. אחד ממד"א אמר שהוא לא יודע, הוא חושב ששברולט. אחד שמבין ברכב אמר ששברולט לא מתהפכת כל כך בקלות. אחד שמבין יותר אמר ששברולט זה בכלל דייהו היום. אחד שמבין ברכב אמר לו שהוא לא מבין כלום. אחד שלא אוהב ערבים אמר שזה בטח טרנזיט של ערבים, כי הם נוסעים כמו משוגעים. אחד שלא אוהב אנשים שלא אוהבים ערבים אמר לו שישתוק יא זבל. </span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br />אחת שמאחרת אמרה שזה לא ממש משנה אם זה היה שברולט, דייהו או לימונינה. אחד שמבין ברכב ואחד שמבין יותר אמרו ביחד: לימוזינה. אחת שמאחרת אמרה שזה ממש לא משנה, היא ממש מאחרת. אחד שרגיש אמר שבטח יש עדיין פצועים על הכביש. אחת שמאחרת אמרה שלמיטב ידיעתה המקום של הפצועים זה לא על הכביש אלא באמבולנס, ואפשר לטפל בהם ולפנות את הכביש. אחד שרגיש אמר לה שאף אחד לא יתחתן איתה. אחת שמאחרת אמרה לו שהיא כבר הייתה נשואה פעמיים, ואם הפקק לא יתפנה עכשיו - היא תפספס את הפעם השלישית. אחד שמבין אמר שהוא מבין למה השניים הקודמים ברחו. אחת שמאחרת אמרה לו שתוק שתוק.</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br />באופק נצפתה תזוזה. האנשים נכנסו למכוניותיהם, והחלו ללחוץ בעצבנות על דוושת המאיץ. אחת שמאחרת צפרה בעצבנות לאחד שנדמה לו, שחיפש עדיין מטעני חבלה בצד הדרך. אחד שמבין ברכב הצליח להשחיל את המאזדה 3 שלו לפני הסובארו ג'אסטי של אחד שמבין יותר. אחד שלא אוהב ערבים החל לזרז את הפועלים שלו להיכנס לג'י אם סי בקריאות קצובות של יאללה, איטלע. אחד שממד"א (או ממע"צ) סידר בקפידה את הווסט הכתום שלו על גב המושב שלידו, כדי שכולם ידעו שהוא ממד"א (או ממע"צ). </span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br />על המסלול הימני של הכביש שכבה, שרועה ומעוכה על גבה, מכונית קטנה. איני יודע אם הייתה זו שברולט, דייהו או לימונינה: גם אחד שמבין ברכב וגם אחד שמבין יותר סגרו את החלונות והתעסקו במזגן, ובלנסות ולעקוף זה את זה. בתוך האמבולנס שהגיע לבסוף לשוליים שכב ונאנק אחד שכנראה לא ינהג יותר היום, אבל אולי ינהג לאט יותר בעתיד. אחת ששוטרת אמרה שנמשיך לנסוע, אין מה לראות. אחד שמבין פתח את החלון ואמר לה שבמקרה שלה, באמת אין מה לראות. אחד שלא אוהב ערבים הוציא יד מהחלון ואמר לאחת ששוטרת שהם הרסו לו את הלו"ז. אחת ששוטרת אמרה לו יאללה יאללה, זוז.</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br />ככה הפלגנו לנו כולנו, זה שיודע עם זה שראה וזה ששמע וזה שמבין. ואני חשבתי שאני לא ממש יודע, לא הרבה מבין וגם בקושי הייתי שם. אולי אני סתם אחד שבזבז חצי שעה ולפחות יצא לו לכתוב על זה פוסט.</span></div>
<h4 style="text-align: right;">
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
</h4>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-42966780239228287852011-12-27T00:31:00.000-08:002013-11-25T00:10:38.873-08:00הנמר, האריה וארון הבגדים הנייד של זוגתי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חזרתי. גם בחופש, אי אפשר לברוח מהחדשות, אבל אפשר לברוח מהאינטרנט לשבוע. נסו את זה. דמיינו לכם - כמו שאומר אבנר עפרת בתוכניתו המשובחת בגל"צ - עולם בלי אינטרנט. קשה הא? אבל לתקופה קצרה, שבוע נניח, אולי תגלו שיש הרבה פחות אינטרנט, אבל הרבה יותר עולם.</span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ארזתי לבד. לבד לגמרי. אם זוגתי הייתה אורזת, הסברתי לקצין הביטחון כנ"ל, זה לא היה נגמר במזוודה אחת. יש בה רצון עז לדחוס את כל עולמנו הדל לתיקים עת אנו עוזבים (זמנית) את הקן, שמא יחסר לנו דבר בנכר. בפעם האחרונה, כשנסענו לקצת יותר מיממה לחיפה, היא בחנה את גבולות הסבל של הטרנטה עם ארבעה צ'ימידנים גדולים, לול נייד אחד לילד (עם כילה...), חצי מתכולת חדר המשחקים של הילדה ודי וי די. שאלתי אותה אם בשורת התקליטורים לא הגיעה עדיין לעיר הפועלים הצפונית, או לחילופין - האם לא נסתדר לילה אחד בלי טפטוף הטיף-טף? הס, אמרה לי הזוגה. ומה יהיה אם דווקא הלילה הוא לא יסכים ללכת לישון בלי סבא טוביה? תעשה לו חיקוי של טוביה צפיר? אמנם להתעלל במפיקות גם אתה יודע, אבל לגיל הזה זה עדיין לא מצחיק. </span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">ניסיתי להגיד לה שדווקא המפיקות הן שמתעללות בי, ושאחרי חצי חפיסת סיגריות אני יכול לעשות חיקוי לא רע בכלל של יובל המנוזל, אבל היא כבר הייתה עסוקה בלתחוב שולחן פיקניק לרווח שבין המושב האחורי לתא המטען. ואני, שלא ידעתי בכלל שיש רווח בין המושב האחורי לתא המטען, דחקתי בהשלמה את המכשיר ל"מקום ההוא שאמרתי לך", שזה, מתברר, בין הגלגל הרזרבי לג'ק.</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אין לי הרבה מה להוסיף על הדרת נשים, והחרדים. לרוב, ההתנהלות בינינו החילונים לבין החרדים, על חברי הכנסת התלת-פרצופיים שלהם (יש להם גם פרצוף מיתמם נוסף, שהם מגיעים לבתי המשפט ו/או לכלא) מזכירה לי בדיחה חביבה מעולם החי, האהוב כל כך על ממשילי המשלים.</span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנמר עובר בקרחת היער, ורואה את האריה שוכב מושפל, בשעה שהקוף מיידה בו אצטרובלים מהעץ. מה קרה לך, זועם הנמר, איך אתה נותן לקוף להשפיל אותך כך? אתה מלך החיות - איך אתה חושב שהתמונה הזאת תצטייר לשאר חיות היער? למה אתה לא מלמד אותו לקח? בבקשה, אומר לו האריה העייף, אתה מוזמן ללמד אותו לקח משלך.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הנמר מזנק על העץ, ומתחיל לרדוף אחר הקוף. הוא רודף אחריו מעץ לעץ, כמעט משיג אותו בואדי, ושלוש שעות אחר כך עדיין מתנשף אחריו במעלה הגבעה. לבסוף, הקוף נכנס לגזע עץ חלול, והנמר מזנק פנימה אחריו, בטוח שעכשיו הוא תחת טלפיו. אבל העץ החלול הולך ונהיה צר, וכתפיו של הנמר נתקעות בתוך הגזע - אין יוצא ואין בא. כשהקוף בטוח שהנמר תקוע היטב, הוא ניגש מאחוריו, אוחז במותניו, ומבצע בו את זממו. שעות אחר כך הנמר מצליח להיחלץ, וחוזר, עייף ומושפל, לקרחת היער. נו, שואל אותו האריה, לקח אותך לעץ החלול?</span></span></div>
<div style="background-color: #f7f3e7; padding: 2px 0px; text-align: right; width: 460px;">
<br /></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-26211737485785700722011-12-26T00:43:00.000-08:002013-11-25T00:10:52.806-08:00המלך בסיאם / הפעמון בקוואסן<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מוטי בפוזיציה הרגילה שלו: יד אחת אוחזת בשיק פירות, השנייה בשקית קניות, יש לו בפה סיגריה, והוא נאבק נואשות לחפש את המצית באחד משמונת כיסיו. "שב שם, שב שם".</span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> ה"שם" זה אנדרטה קטנה של פעמון בכניסה לקוואסן, מוקפת בחומת שיש שחורה עם מספר זרקורים המאירים על הפעמון, אך נראית נוחה לישיבה. </span></span><br />
<strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"מותר לשבת שם? זה לא מקום קדוש?"</span></strong><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"לא, לא קדוש. מאמינים שזה מביא מזל ונותנים לו אוכל לפעמים, אבל לא קדוש".</span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ישבתי. על הפעמון מעלי היה חרוט באנגלית "לא מנוצח".</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span></span><br />
<span style="font-size: large;"><strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></strong>
<strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"תגיד, למה הוא מביא מזל?"</span></strong></span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"יש לו סיפור".</span><br />
<strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"מה הסיפור"?</span></strong><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"ב-1951 תאילנד קיבלה ספינת קרב חדשה, כחלק מהסיוע האמריקני. בקבלת הפנים שהייתה על האונייה, חטף הגנרל שפיקד עליה את ראש הממשלה וכמה משריו, והכריז על הפיכה צבאית. הוא נכנס לקרב עם צבא תאילנד, הטביע שתי אוניות, אבל מהר מאוד הוטבע בעצמו עם האונייה ומאות מלחיה".</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יש לו נטייה לפאוזות ארוכות להגברת ההקשבה.</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> </span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"אחרי כמה זמן מצאו את השרידים של האונייה והעלו את הפעמון שלה. שמו אותו בתחנת משטרה 30 שנה, ואחר כך שמו אותו כאן".</span></span><br />
<strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"אז זה אנדרטת זיכרון".</span></strong><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"לא, זה פעמון שמביא מזל. אנשים באים להתפלל אליו".</span><br />
<strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"אבל האונייה טובעה, על כל מלחיה, לא?"</span></strong><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"כן".</span><br />
<strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"ואחר כך הוא היה שלושים שנה בתחנת משטרה, כן?"</span></strong><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"כן".</span><br />
<strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"אז איפה המזל?</span></strong><br />
<span style="font-size: large;"><strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"</span></strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">"טוב מה אתה רוצה ממני, אני רק ישבתי לשתות פה מיץ".</span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<br class="Apple-interchange-newline" /></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-60629251568793802522011-12-25T09:32:00.000-08:002013-11-25T00:11:08.840-08:00המלך בסיאם / שלושה סיפורים אחרונים בהחלט<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
</div>
<h4 style="text-align: right;">
</h4>
<h4>
<strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">רבי יעקב</span></strong></h4>
<div>
<strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span></strong></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">רבי יעקב הגיע למסעדה הישראלית על אופנוע, זקנו העבות נחצה לשניים ברצועת הקסדה, ובפניו נצרבה האדמומיות המאפיינת חרדים שמשתזפים לרוב רק לאור הניאון, ונחשפו לשמש. </span><br />
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">בתחילה חשבתי שהוא מבית חב"ד, אלא שכשהוריד את הקסדה ראיתי שאין כיפה על ראשו, מה גם שמאחוריו על האופנוע הרכיב נערת ברים תאילנדית, מהסוג שמשתתפת במשחק הידוע: "בן לוקח בת ובת לוקחת אלף באט". בכל זאת שאלתי אותו אם הוא מבית חב"ד, מה שהתברר כטעות, כיוון שהוא בכלל ליטאי, וכמו כל ליטאי אחר סולד מחבדניקים, או כלשונו: עדיף כבר שהיית חושב שאני תאילנדי.</span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רבי יעקב הוא נצר לשושלת ליטאית מפוארת מאוד מירושלים, שגם אני שמעתי עליה. הוא מוהל, שוחט, רב, ומגדל לא פחות משמונה ילדים. כמנהג החרדים, הוא גם מתרים כספים מנדבנים יהודים בחו"ל, למוסדות תורניים שונים. אחת לשנה, כשהוא מסתובב בעולם לשנורר כסף, הוא מקמבן ביקור לכאורה באוסטרליה, ולמעשה מגיע לתאילנד להתהולל. במסעדה הישראלית מכירים אותו, הוא קבוע.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">רבי יעקב מותח את רגליו הלבנבנות על הכיסא, מזמין בירה ומלטף את התאילנדית. עיניו נוצצות שהוא מדבר אליה ועליה. "איך אני במיטה?" הוא שואל אותה באנגלית, כנער בן 17 שמבקש אישור על ביצועיו. נערת הברים מגלגלת את עיניה לשמיים בהערצה מעושה. "או מיי בודהא", היא אומרת, שזה, המקבילה שלהם ל"או מיי גוד" האמריקאי. רבי יעקב מרוצה עד הגג. אני שואל אותו אם הוא יודע מי זה בודהא. "אני חושב שזה אחד האלילים שלהם" הוא אומר, "מה זה משנה - שכל אחד יאמין במה שהוא רוצה". אני מרים גבה, אבל לא אומר את מה שעומד לי על קצה הלשון. לפעמים, רק לפעמים, אני מצליח להתאפק.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
</span><br />
<h4 style="text-align: right;">
<strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">טריני</span></strong></h4>
<div>
<strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span></strong></div>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">טריני הייתה מנהלת משמרת הלילה במלון בו התגוררתי. חציה פיליפינית, חציה תאילנדית. בשפה התאילנדית, יש מילה שמתארת אנשים כמוה, שאינם תאילנדים טהורים: "לו-קונג". בתרגום מילולי, זה אומר "חצי ילד". הכוונה היא, שרק החצי התאילנדי נחשב. החצי השני אינו ילד, אינו תאילנדי ואינו כלום למעשה. אם תרצו, זו חצי הכוס הריקה. אוויר.</span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">טריני הייתה שותה איתי קפה שהייתי חוזר לפנות בוקר מהדיסקו. היינו יושבים בלובי השומם והשקט, לוגמים קפה ומדברים על החיים. הטענה הנפוצה לפיה קפה מונע שינה, לא הוכחה עלי, או עליה. היא סיפרה לי על אביה הפיליפיני שברח, על אימה התאילנדית שהחזירה אותה לתאילנד עם אחיותיה וגידלה אותן ממשכורת של פועלת יצור בסך 50 דולר לחודש, על הקריירה שלה כנערת ברים, על התמכרותה בעבר לטיפה המרה. כעת היא מנהלת משמרת בבית מלון מכובד יחסית. היא מנהלת ביד רמה את הפקידות, החדרניות והמנקות, אבל מדי פעם, שהן מדברות ביניהן עליה, היא שומעת שהן מסננות בשקט את המילה. לו-קונג.</span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">היא בת 46 ומעולם לא התחתנה. "מספיק שאני חצי ילד, לא רציתי להיות גם חצי אישה". היא למדה אנגלית, צרפתית וקצת גרמנית. היא רוצה להגיע לאירופה, ויש לי תחושה שאולי תגיע. יש לה פילוסופיה על החיים:</span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> I don’t take shit from no one. When I took shit from ppl, I took shit in to my body. Alcohol. When you take shit – The shit takes you </span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אמרתי לה שאני אזכור את זה, שאזכור אותה. טריני צחקה. אם גברים היו זוכרים, היא אמרה, לא היו מלחמות. גברים לא נועדו לזכור. נשים רבות נפגעות מזה שהגברים לא זוכרים, ואינן מבינות שלו היו זוכרים - מצבן היה גרוע. לרוב עדיף לשכוח. מי שזוכר חי בזיכרון, ולא חי את החיים. אנחנו לא רוצות את העבר שלכן, רק את העתיד. תזכור את זה, אם תצליח. עכשיו שתה את הקפה שלך ולך לישון. יש לי מלון לנהל.</span></span><br />
<div>
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לונג</span></strong></span></div>
<div>
<span style="font-size: large;"><strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></strong><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">במסעדה של לונג, כמעט כמו בכל בית בתאילנד, היה בית רוחות מטופח. בית הרוחות הוא אנדרטה קטנה לצד הבית, שהתאילנדים מאמינים שהרוחות הרעות יתגוררו בה, ולא יכנסו לבית. כדי שהרוחות יישארו בבית הרוחות, התאילנדים מביאים להן בכל יום קטורת וארוחה: בננות, פנקייקים, בקבוקי מיץ מוגזים עם קש. שיהיה לרוחות קל לשתות. </span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">יום אחד עצרתי את לונג עם צלחת הפנקייקים בדרך לבית הרוחות. שמעי, אמרתי לה, דיברתי עם הרוחות בלילה והן אמרו לי שהן מעדיפות בשר. סטייקים, נקניקים, שיפודים, כאלה. לונג סידרה יפה את צלחת הפנקייקים בבית הרוחות, זרקה את בקבוקי המיץ מאתמול ותחבה קשים בבקבוקים החדשים. אחר כך נעמדה מולי כשידיה על מותניה.</span></span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEidLKaj-PmNqVzviaGwXJvUSmXvg8OGc8ia3K6A0jVpynGxiKsKrxux_HWN2nA8H0nUlbrRatv2VofzvSKUVNpFPW9MqsTUP2PTpbiAxKVw3qDXqZkEm7Ic-Cklaar90PEU2GYE7Z2YR74/s1600/ghosthouse.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span style="font-size: large;"><img border="0" height="300" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEidLKaj-PmNqVzviaGwXJvUSmXvg8OGc8ia3K6A0jVpynGxiKsKrxux_HWN2nA8H0nUlbrRatv2VofzvSKUVNpFPW9MqsTUP2PTpbiAxKVw3qDXqZkEm7Ic-Cklaar90PEU2GYE7Z2YR74/s400/ghosthouse.jpg" width="400" /></span></a></div>
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אתה חושב שאתה חכם גדול, אה? לרוחות לא ממש אכפת מה הן אוכלות, כי כמו שאתה רואה - הן לא ממש אוכלות. האוכל הוא ממש לא העיקר. אתם, הפלאנגים (זרים) חושבים שאתם יודעים הכל. אבל אתם לא יודעים, ולעולם לא תדעו, להסתכל על הדברים שאינם נראים לעין. לו היית יכול לראות או לדבר עם הרוחות, לא היית צריך לאכול גם אתה. אבל אתה פום-פוי (שם חיבה לשמנמן), חושב מהבטן, מדבר מהראש. אם היית קצת פחות מדבר וקצת יותר מקשיב, אולי היית שומע, אולי היית מבין. את הרוחות לא מעניין מה הן אוכלות, מעניין אותן שיכבדו אותן. אני מכבדת אותן, והן מכבדות את המסעדה שלי. הפלאנגים מכבדים רק את מי שהם רואים, וזו הבעיה שלהם. אנחנו מכבדים את מי שאנו רואים בעין, וגם את מי שלא. אני הולכת לישון כל לילה רגועה, כי אני יודעת שגם שאעצום את העיניים, אמשיך לקבל את הכבוד שמגיע לי. ואתה? </span></span><br />
<span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span>
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">לונג חזרה למטבח, להוציא מנות לאנשים שרואים אותן. נשארתי להרהר לרגע בדבריה. אולי היא צודקת, לכל הרוחות.</span><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEidLKaj-PmNqVzviaGwXJvUSmXvg8OGc8ia3K6A0jVpynGxiKsKrxux_HWN2nA8H0nUlbrRatv2VofzvSKUVNpFPW9MqsTUP2PTpbiAxKVw3qDXqZkEm7Ic-Cklaar90PEU2GYE7Z2YR74/s1600/ghosthouse.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span></a></span><br />
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: left;">
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
</div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-50991288311213195632011-11-22T01:17:00.000-08:002013-11-25T00:11:30.052-08:00המלך בסיאם / saved by The bell<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div style="text-align: right;">
</div>
<span style="font-size: large;">מוטי אמר לי לקחת תמיד את הפאבליק טקסי. לא ירמו אותך, הסביר. הנהג התנפל עלי עוד לפני ביתן המוניות, "מי ורי גוד אינגליש, וואט איז יור ניים?". הצגתי את עצמי. איזו טעות.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">מכירים את זה שאתם עולים לנסיעה ארוכה במונית והנהג לא מפסיק לזיין לכם במוח? אז תארו לכם שאתם גם לא מבינים כלום ממה שהוא אומר. זאת אומרת, פה ושם קלטתי מילה: "פריים מיניסטר", "טוריסט", "ורי באד", ובאמת ניסיתי לעקוב. אבל המילים הבודדות שהבנתי היו עטופות במה שנשמע כמו קרקור ממושך של תרנגולת שלא לקחה את כדורי הצרבת שלה בזמן. סיוט.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">ניסיתי לעבור לטקטיקה הידועה של "אהמ" כל חצי דקה ו"יס" כל דקה וחצי, זה עובד לי פה ושם בארץ. זה לא הלך. כנראה שאמרתי את ה"יס" במקומות הלא נכונים, מה שגרר זעקה נרגשת של "נו, נו, נו, נו", ושטף-שצף של קרקור מלווה ב"טוריסט", "ביזנס" וגם קצת "ורי באד", שנועד, ככל הנראה, להעמיד אותי על טעותי, מה שלא תהיה.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">שקלתי כבר ללכת ברגל, בשעת העומס בבנגקוק ההבדל במהירות הוא לא מאוד גדול, ואז קרה הנס. נושעתי, כמאמר הפתגם, בידי הפעמון. טוב, לא בדיוק פעמון, יותר דומה להודעת אס אם אס של אחד ממפעילי הטלקום התאילנדי, שהודיע לי בשמחה שנכנסתי לחיבוק הדוב הסלולרי שלו. אבל זה הספיק.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">הרמתי את הטלפון לאוזן ואמרתי בקול צלול "הלו". פשוט, הגעתי למסקנה שעדיף לי לדבר עם עצמי. אמנם גם את עצמי אני לא תמיד מבין, אבל שיערתי שאבין יותר מאשר את הקרקור האנגלו-תאילנדי שמימיני. כמובן שאחרי שתי דקות התעייפתי קצת גם מעצמי, ועברתי לטקטיקה הראשונה של "אהמ" ו"יס". לא נראה שלעצמי היה אכפת.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">אחרי כשבע דקות הנהג נשבר. "ורי לונג טלפון" קרקר, "א לוט אוף מאני". כיסיתי את הטלפון בכף ידי כדי שעצמי לא ישמע. "ששששש" אמרתי לו, "ביזנס. ורי באד".</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">וישקוט הטקסי ארבעים דקות.</span><br />
<div>
<br /></div>
<br />
<div>
<br /></div>
<br />
<div style="background-color: white; color: #333333; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjOYaJ6NzR03wGSAzgHHat8HWlzeTanq4eSBQz3QFglNSQtk0ZyGnLzWcXpZ67xLhM7_oYunVSbLEtfBBlLFaw0SnH7P9m2eeZUxk4u6xL6Qvu9NhLzrQFi0nDK0evsh8SUvmBB4WW-B1I/s1600/taxi+thai.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjOYaJ6NzR03wGSAzgHHat8HWlzeTanq4eSBQz3QFglNSQtk0ZyGnLzWcXpZ67xLhM7_oYunVSbLEtfBBlLFaw0SnH7P9m2eeZUxk4u6xL6Qvu9NhLzrQFi0nDK0evsh8SUvmBB4WW-B1I/s1600/taxi+thai.jpg" /></a></div>
<div style="font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif;">
<br /></div>
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">
<br /></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">
<i>מוטי אומר שצריך להתרגל לצליל של השפה, למוזיקה שלה. גם חתולים מיוחמים עושים סוג של מוזיקה. אגב, אני מבין אותה יותר.</i></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-65172102082994679472011-11-22T00:48:00.000-08:002013-11-25T00:12:19.734-08:00המלך בסיאם / הנסיכה הקסומה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">"אתם דרסתם את הנסיכה"</span></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">נאלמתי דום. כיהודי וישראלי אני רגיל להיות מואשם בדברים שונים ומשונים, החל מרציחתו של ישו וכלה באפיית מצות מדמם של ילדים פלסטינים, אותם אנחנו תולים במהופך במחסומים. אבל בדריסת נסיכות עוד לא האשימו אותי. עד היום.</span></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span></div>
</div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">לקח לי דקה להיזכר. אחרי הכל, אצלנו הפרשה לא זכתה ליותר מכותרת קטנה בוויינט. מסתבר שבתאילנד זה היה בכותרות הראשיות. שבוע. בעת ביקורה של הנסיכה התאילנדית בישראל לפני מספר שבועות, המכונית בה נסעה הייתה מעורבת בתאונת דרכים קלה בירושלים.</span></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">אמרתי למאשים, מדריך תיירים עם אנגלית טובה ומובנת למדי בארמון המלך, שזו הייתה תאונת דרכים קלה מאוד. לא מכוונת. הנסיכה לא נפגעה כלל, אולי רק נבהלה קצת. המדריך לא התרשם. "איך העזתם לפגוע בנסיכה? אתה יודע מה היה קורה לך אם היית דורס כאן את הנסיכה? היו עושים ממך פתאאאאאאאאאאאיי". יש להם נטייה לצעוק את ההברה האחרונה במילה, במיוחד שזה מגיע לאוכל.</span></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">התאספו אנשים מסביב. מרחריט, מהחבורה ההולנדית במלון שהצטרפתי אליהם לסיור, הגיעה בריצה. "מה כבר עוללת אורי", שאלה אותי בשקט. היא כבר מכירה אותי יומיים. לקח לי חצי דקה להסביר לה שהואשמתי בדריסת הנסיכה, ועוד שלוש דקות להרגיע אותה שלא מדובר בנסיכה ההולנדית. מרחריט התייצבה מול המדריך, הוא הגיע לה קצת מעל לבטן. "זה לא הוא" גערה בו כמו בילד, "הוא אוהב את הנסיכה". הסכמתי כמובן.</span></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">בדרך חזרה למלון החלטתי שלא להצטרף להולנדים בנסיעה בטוקטוק. בנסיעה הלוך גיליתי שיש לו תקלה מכנית משונה, שגורמת לו להיעצר ליד חנויות תיירים. אז לקחתי מונית אופנוע, שזה בעיקרון אופנוע שהוא מונית. הנהג לובש ווסט כתום, וכמו ג'יימס בונד – יש לו רישיון להרוג. עד שהגעתי למלון הלבינו מעט השערות השחורות שעוד נותרו לי, ואני כבר רכבתי על אופנוע או שניים בחיי. כשהגענו בחתיכה אחת מינוס כובע, ירדתי חיוור לגמרי מהאופנוע. נדמה לי שאנחנו תיקו, אמרתי לנהג.</span></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<i><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;">מוטי אומר שהנסיכה, וכמובן המלך, נחשבים לישויות עליונות בתאילנד, נעלים מכל. שאלתי מה קורה אם הם גונבים, מרמים, משקרים. הלא גם נשיאים יכולים לאנוס. מוטי הסביר שהדברים שאני מדבר עליהם שייכים לעולם בני האדם, הם לא שם. החלטתי מה אני רוצה להיות בגלגול הבא. אנא, אל תדרסו אותי כשאבוא לבקר.</span></i></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<i><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br />
</span></i></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgI-ldpBKhbfzrliqvICT8EVLEfMKHt8PX1EumkhwNWoUZuhpBq95LGx_MFOWaqVV6SehJTUV0Gr1PTyuf44736L1cRYJO9DATndWNbN8_862F4vpcre3xONHz3TNNSaPGdwBTcAb03xac/s1600/thai+princess.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgI-ldpBKhbfzrliqvICT8EVLEfMKHt8PX1EumkhwNWoUZuhpBq95LGx_MFOWaqVV6SehJTUV0Gr1PTyuf44736L1cRYJO9DATndWNbN8_862F4vpcre3xONHz3TNNSaPGdwBTcAb03xac/s320/thai+princess.jpg" width="228" /></span></a></div>
<div style="background-color: white; color: #333333; line-height: 16px; text-align: right;">
<i><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: large;"><br />
</span></i></div>
<br class="Apple-interchange-newline" /></div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-17009341325730792002011-11-16T00:27:00.000-08:002011-12-28T16:22:41.618-08:00המלך בסיאם / ברכה של בודהה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">פתאום מסתכל על השעון וקולט שחמש וחצי בבוקר. דיסקוטק הלוציפר עדיין מלא עד אפס מקום, אנשים רוקדים כאילו אין מחר, והנה מחר הגיע. יוצא החוצה ודופק שווארמה, להוריד את האלכוהול. בדוכן ליד יש צפרדעים מטוגנות, אבל משום מה זה לא נראה לי. אולי זו השעה.</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;"><br />
</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">דוהר על האופנוע ברחובות הלעולם-לא-ישנים של פתאיה. זו בערך השעה היחידה שיש אוויר כמעט קריר, ואין אנשים על הכביש. דוכני האוכל מציעים שרצים מכל הסוגים, אבל אני צריך קפה כדי להגיע בחתיכה אחת למלון. בבר שנשאר פתוח יש עדיין שתי זונות שכנראה נשארו סגורות, וכמה תיירים. "בוא הנה, בוא הנה", צועקות הזונות. "צון מאו" אני אומר להן, שזה בתאילנדית "אני מסטול", וכנראה הדבר היחיד שמרתיע אותן. "יש קפה?". מתברר שיש.</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;"><br />
</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">לצרפתי הקרח והגדול קוראים כרישטוף. הוא הגיע הנה בינואר, "נגמרה העבודה ועבורי צרפת נגמרה" הוא מסביר לי בפשטות. הוא מנסה לשכנע זונה שלישית שהגיעה יש מאין שהיא יפה, מה שלא ממש נכון. היא עושה סימנים של לא רוצה לבוא איתו.</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;"><br />
</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">לשניים הנוספים קוראים פיירו וריברו, איטלקים. "שתינו בירה ועוד בירה ולא הרגשנו שהזמן עובר, אז החלטנו לשתות עוד בירה אחת לפני שנלך לישון". הגיוני.</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;"><br />
</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">שני נזירים כתומים ומצלצלים עצרו בפתח הבר בדיוק שהליידי בוי, שמנהל/ת את הבר, הביא/ה לי את הקפה. נורא קל לזהות ליידי בוי גם בלי גרוגרות ועצמות שכם. הם תמיד מכסים (מכסות) את הפה עם היד שהן צוחקות. גם שהם צוחקים.</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;"><br />
</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">הזונות, הליידי בוי ופיירו מיהרו אל הנזירים, ושמו כסף בכדי הנחושת שלהם. פיירו הציץ בי מזווית עינו, וכרישטוף, בעדינות האופיינית לצרפתים שיכורים, האיץ בי לתרום. שמתי מטבע של חמש באט בכל כד, אבל הם לא צלצלו. התחתית של הכד היתה מרופדת בשטרות.</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;"><br />
</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">פיירו, הזונות והליידי בוי כרעו ברך לפני הנזירים, אני נשארתי בכסא עם הקפה. הנזירים החלו לזמר תפילה מונוטונית וקרקשו בפעמוניהם. כשסיימו, היכו קלות בראשם של הכורעים עם המכסה של הכד. פיירו היה נראה מאושר. הסביר שזה מגן מרוחות רעות, מזל רע, ובכלל - כל מה שרע. גם כרישטוף היה מרוצה. עם או בלי קשר לנזירים, הזונה שלו השתכנעה סוף סוף שהיא יפה, והסכימה לבוא איתו. הליידי בוי צחקק/ה והסתיר/ה את הפה עם היד.</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;"><br />
</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">אני הסתכלתי על הנזירים, שאחד מהם נראה נשי משהו. הוא קרץ לי. חשבתי שזה האלכוהול, או השעה, אבל אז הוא קרץ שוב. הצמדתי את כפות ידי מול החזה בתנועת ברכה, וקרצתי לו בחזרה. אולי זה יביא מזל. הליידי בוי התקרב/ה אלי בצחקוקים, בקושי הצלחתי להבין אותו/ה בגלל היד על הפה. "הוא היה חבר שלי" הצליח/ה לומר לבסוף, מצביע/ה על הנזיר המתרחק.</div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;"><br />
</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjYgtqoSkMCxg7XmMP-aTuScExJheNsFZlrr4RHA2CNIQcci2s2AtEdREeddQCk6ZMHWIg1Y4dz1eEsZCHzAUT5g7EdzMZuTgRu_PIQxfL2qg-ta-2Dtc0oCtG-J-LPN0Tyv8Xcimtp9Ak/s1600/lady-boy.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjYgtqoSkMCxg7XmMP-aTuScExJheNsFZlrr4RHA2CNIQcci2s2AtEdREeddQCk6ZMHWIg1Y4dz1eEsZCHzAUT5g7EdzMZuTgRu_PIQxfL2qg-ta-2Dtc0oCtG-J-LPN0Tyv8Xcimtp9Ak/s320/lady-boy.jpg" width="212" /></a></div><div style="background-color: white; color: #333333; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 16px; text-align: right;">הקפה היה טעים, לגמתי אותו בהנאה. השמש עלתה, והאירה את הרחוב המתעורר. פקיד הקבלה במלון יצא החוצה ועזר לי לקשור את האופנוע. שאלתי אותו אם הוא רגיל שהאורחים חוזרים בשעה כזו. הוא שאל אותי מה זה רגיל. אולי אין מילה כזו בתאילנדית.</div><br class="Apple-interchange-newline" /></div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-59972739209464415.post-21620252980153086942011-05-08T01:42:00.000-07:002013-11-25T00:07:31.975-08:00זהירות, מתכונים ירושלמים !<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="font-size: large;">מה אעשה לך ירושלים, ביום חגך. עוד צילום? עוד פוסט משתפך? לא. את ירושלים הכי טוב להכיר דרך הבטן. אז הנה מספר מתכונים ירושלמים מקוריים שלי, חלקם הועלו לראשונה לפני שנים רבות, עת ערכתי את אתר האוכל "גודפוד" ושימשתי כמבקר מסעדות, וחלקם רואים אור לראשונה. זאת ירושלים שלי.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<br />
<h2 style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">מעורב ירושלמי</span></h2>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgXJl2J5GqkFiwSAkPrrTY3H4UfY1kR_l6DMhwiFhMPhWte9BEX9wI0EvLb2SFulMSlDboQy2YbVnxNokRugT38rh1lA1pBt25L6FysgDwzR2JZcuHCD71ip3FzdygF2YPv-aw1pddpUWc/s1600/meorav.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgXJl2J5GqkFiwSAkPrrTY3H4UfY1kR_l6DMhwiFhMPhWte9BEX9wI0EvLb2SFulMSlDboQy2YbVnxNokRugT38rh1lA1pBt25L6FysgDwzR2JZcuHCD71ip3FzdygF2YPv-aw1pddpUWc/s320/meorav.jpg" width="320" /></a></div>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">בענייני מעורב, ירושלמים נחלקים כמעט שווה בשווה לשני מחנות: המעורב של סימה ושל סטקיית חצות. של סימה עשיר יותר במרכיבים ומטוגן פחות, לזה של חצות יש תבלון דומיננטי מאוד והוא עשוי well done. אני מאסכולת סימה, והמעורב האישי שלי קרוב יותר לזה של סימה, אם כי אני מוותר על נתחי ההודו, שלטעמי גורעים משילוב הטעמים. בגלגולים החוץ-ירושלמים של המעורב, נוהגים לרוב לוותר על הטחול, אותם כדורים אדומים קטנים ומלוחים שנותנים טעם עז. למרות שמדובר בחלק שלתל אביבים בינינו נראה זר ומוזר, לטעמי המעורב אינו שלם בלעדיו. את הביז (ריאות) הוצאתי מהמתכון, משום שהכנתן וניקוים יהיו מסובכים למי שאינו מתמצא. את הכבד, שהוצא מהמתכון המקורי בשל סיבות של כשרות, החזרתי כאן אבל בכמות מעטה - אסור לו להיות דומיננטי.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">חומרים</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">250 גרם פרגיות חתוכות לקוביות של 2 ס"מ</span><br />
<span style="font-size: large;">200 גרם לבבות עוף מנוקים וחתוכים לחצי (חשוב לחתוך לחצי!)</span><br />
<span style="font-size: large;">100 גרם כבד עוף מנוקה היטב חתוך לקוביות קטנות</span><br />
<span style="font-size: large;">200 גרם טחול</span><br />
<span style="font-size: large;">1.5 בצלים גדולים או 2 בצלים בינוניים</span><br />
<span style="font-size: large;">תערובת תבלינים: חצי כף כמון, 1/2 כפית פפריקה חריפה, 1 כפית פפריקה מתוקה, 1/2 כפית גריל עוף (אין צורך במלח - הטחול נותן מליחות יפה).</span><br />
<span style="font-size: large;">1-2 כפות שמן קנולה לטיגון</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">הכנה</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">מחממים את השמן כדקה על מחבת גדולה עם תחתית עבה. חותכים את הבצלים לפרוסות, מפרידים את הפרסוסות לטבעות, ומטגנים כשתי דקות על אש גבוהה. מנמיכים את האש ומוסיפים את הבשר. מערבבים היטב. מגביהים שוב את האש ומפזרים את תערובת התבלינים תוך כדי ערבוב. </span><br />
<span style="font-size: large;">מטגנים על אש בינונית-גבוהה (3/4 עוצמה של הלהבה הגדולה בגז) עוד כ-7-10 דקות (לפי מידת העשייה הרצויה).</span><br />
<span style="font-size: large;">מגישים עם פיתה וחמוצים.</span><br />
<br />
<br />
<h2 style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">מרק עדשים ירושלמי</span></h2>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgo4Wqjm_SzcIl3SYYMpMITos8OdWb1SJPws8CiZh6kXd8Kcs-KIllnb-SOX_4VQGiUiMoUsIVbPmxTubjh6azG6nNQVsNAkPUMgDzZR2ZEvNmwOmvEGqmuNtSvhT8HIoF1rIrrgzKTUpE/s1600/marak+adashim.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgo4Wqjm_SzcIl3SYYMpMITos8OdWb1SJPws8CiZh6kXd8Kcs-KIllnb-SOX_4VQGiUiMoUsIVbPmxTubjh6azG6nNQVsNAkPUMgDzZR2ZEvNmwOmvEGqmuNtSvhT8HIoF1rIrrgzKTUpE/s320/marak+adashim.jpg" width="320" /></a></div>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">ירושלים היא עיר של מרקים. לדעתי, זה לא רק בשל מזג האוויר, אלא בשל האופי הקולינארי הירושלמי, שאוהב לאכול יותר לאט, ומעדיף מאכלים שבושלו לאט, על פתיליות וכיו"ב. זו גרסה מהירה ופשוטה יותר של המרק, הילדים שלי מתים עליה גם בקיץ, והיא פשוטה ומהירה להכנה.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">חומרים</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">1.5 כוסות עדשים אדומות (אין צורך להשרות)</span><br />
<span style="font-size: large;">בצל גדול חתוך דק דק</span><br />
<span style="font-size: large;">2 גזרים גדולים מקולפים, חתוכים לטבעות בעובי של 1 ס"מ</span><br />
<span style="font-size: large;">3-4 שיני שום מקולפות (שלמות, מי שלא אוהב - יוכל להוציא מהצלחת)</span><br />
<span style="font-size: large;">1/2 כף אבקת מרק עוף (או בטעם עוף)</span><br />
<span style="font-size: large;">1/4 כפית חוויאג' למרק</span><br />
<span style="font-size: large;">מעט פלפל שחור טחון</span><br />
<span style="font-size: large;">3 כפות שמן קנולה לטיגון</span><br />
<span style="font-size: large;">מים (מן הסתם...)</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">הכנה</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">מטגנים את הבצל כדקה על אש גבוהה. מוסיפים את העדשים ומטגנים על אש בינונית עוד כ-3 דקות. </span><br />
<span style="font-size: large;">בינתיים מרתיחים בקומקום כוס מים רותחים. מערבבים בכוס המים הרותחים את אבקת המרק והחוויאג', ומוסיפים לסיר. מערבבים היטב. </span><br />
<span style="font-size: large;">מוסיפים עוד כ-6 כוסות מים קרים, ומביאים לרתיחה. מבשלים כשעה ורבע על אש נמוכה (אבל לא מאוד, צריך שיהיה בעבוע רציף), עד שהעדשים "נמסות" כמעט בתוך המרק.</span><br />
<span style="font-size: large;">אני אוהב להגיש עם כף נענע קצוצה אותה אני מפזר על המרק החם, ילדים פחות יתלהבו מזה.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<br />
<h2 style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">קוגל ירושלמי אמיתי</span></h2>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgVUHORECIBWNx2NwO89nUcL6gFFT44NV-k2DV_DSUzqYQKmECerEgRJt8VEUoHHRJyZd8LR-iwo4utuAvtMq8GGV1-ncRY-k6SNRKZW88tWawKM1hJbUPpIlBZlWRVy4oRb5Rj1NenFLQ/s1600/kugel.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgVUHORECIBWNx2NwO89nUcL6gFFT44NV-k2DV_DSUzqYQKmECerEgRJt8VEUoHHRJyZd8LR-iwo4utuAvtMq8GGV1-ncRY-k6SNRKZW88tWawKM1hJbUPpIlBZlWRVy4oRb5Rj1NenFLQ/s1600/kugel.jpg" /></a></div>
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">בילדותי כילד דתי ביליתי הרבה בבתי כנסת בשבתות. לרוב לא היתה לי סבלנות יתרה לתפילה (גם כיום...), אבל בשבתות בהן חתן בר מצווה או חתן היה עולה לתורה, ידעתי שיש מה לצפות בסוף התפילה: הקוגל הירושלמי, עם המלפפונים במלח. </span><br />
<span style="font-size: large;">למרות כל הגרסאות המתוקות להחליא של הקוגל, הקוגל הירושלמי האמיתי הוא חריף-מתוק, עם חריפות מודגשת למרות שהוא מאכל אשכנזי מובהק. כמנהג עדות אשכנז החריפות מגיעה כולה מפלפל שחור טחון, ולא ממיני פלפלים חריפים אחרים, עליהם נאסרה הכניסה לרוב המטבחים האשכנזיים. שנים אחר כך, אחזה בי הנוסטלגיה ובניתי מתכון של קוגל ירושלמי משלי, מעט פחות מתוק מזה המקורי.</span><br />
<span style="font-size: large;"></span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">חומרים:</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<br />
<span style="font-size: large;"> חבילה אטריות דקות למרק (400 גר')</span><br />
<span style="font-size: large;">½ כוס שמן קנולה</span><br />
<span style="font-size: large;">3/4 כוס סוכר</span><br />
<span style="font-size: large;">½ כף מלח</span><br />
<span style="font-size: large;">1/4 כפית ציפורן טחון</span><br />
<span style="font-size: large;">1 כף גדושה פלפל שחור טחון</span><br />
<span style="font-size: large;">3 ביצים</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">הכנה</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">מבשלים את האטריות לפי ההוראות שעל השקית, מכניסים את האטריות המבושלות למסננת ושוטפים היטב. מעבירים את האטריות לקערה גדולה. </span><br />
<span style="font-size: large;">בזמן שהאטריות מתבשלות מכינים בסיר קטן את תערובת הסוכר והשמן: מחממים את השמן, ושופכים לתוכו לאט לאט את הסוכר, עד שמתקבל קרמל חום ללא גושים.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">מערבבים את הקרמל עם האטריות החמות בקערה (חשוב שיהיו חמות ! אם התקררו בינתיים - דקה במיקרוגל) ומערבבים היטב. מוסיפים את הביצים ומערבבים שוב. מוסיפים את המלח והפלפל והציפורן ומערבבים היטב.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">מעבירים לתבנית אפייה גדולה (אני משתמש בחד פעמית מלבנית, אבל המהדרין ישתמשו ב-2 תבניות ארוכות קטנות) ואופים במשך שעה בחום של 180 מעלות, עד להשחמה.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">מגישים עם מלפפון במלח, לא בחומץ.</span><br />
<br />
<br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/11245074729194018732noreply@blogger.com0