חזרתי. גם בחופש, אי אפשר לברוח מהחדשות, אבל אפשר לברוח מהאינטרנט לשבוע. נסו את זה. דמיינו לכם - כמו שאומר אבנר עפרת בתוכניתו המשובחת בגל"צ - עולם בלי אינטרנט. קשה הא? אבל לתקופה קצרה, שבוע נניח, אולי תגלו שיש הרבה פחות אינטרנט, אבל הרבה יותר עולם.
ארזתי לבד. לבד לגמרי. אם זוגתי הייתה אורזת, הסברתי לקצין הביטחון כנ"ל, זה לא היה נגמר במזוודה אחת. יש בה רצון עז לדחוס את כל עולמנו הדל לתיקים עת אנו עוזבים (זמנית) את הקן, שמא יחסר לנו דבר בנכר. בפעם האחרונה, כשנסענו לקצת יותר מיממה לחיפה, היא בחנה את גבולות הסבל של הטרנטה עם ארבעה צ'ימידנים גדולים, לול נייד אחד לילד (עם כילה...), חצי מתכולת חדר המשחקים של הילדה ודי וי די. שאלתי אותה אם בשורת התקליטורים לא הגיעה עדיין לעיר הפועלים הצפונית, או לחילופין - האם לא נסתדר לילה אחד בלי טפטוף הטיף-טף? הס, אמרה לי הזוגה. ומה יהיה אם דווקא הלילה הוא לא יסכים ללכת לישון בלי סבא טוביה? תעשה לו חיקוי של טוביה צפיר? אמנם להתעלל במפיקות גם אתה יודע, אבל לגיל הזה זה עדיין לא מצחיק.
ניסיתי להגיד לה שדווקא המפיקות הן שמתעללות בי, ושאחרי חצי חפיסת סיגריות אני יכול לעשות חיקוי לא רע בכלל של יובל המנוזל, אבל היא כבר הייתה עסוקה בלתחוב שולחן פיקניק לרווח שבין המושב האחורי לתא המטען. ואני, שלא ידעתי בכלל שיש רווח בין המושב האחורי לתא המטען, דחקתי בהשלמה את המכשיר ל"מקום ההוא שאמרתי לך", שזה, מתברר, בין הגלגל הרזרבי לג'ק.
אין לי הרבה מה להוסיף על הדרת נשים, והחרדים. לרוב, ההתנהלות בינינו החילונים לבין החרדים, על חברי הכנסת התלת-פרצופיים שלהם (יש להם גם פרצוף מיתמם נוסף, שהם מגיעים לבתי המשפט ו/או לכלא) מזכירה לי בדיחה חביבה מעולם החי, האהוב כל כך על ממשילי המשלים.
הנמר עובר בקרחת היער, ורואה את האריה שוכב מושפל, בשעה שהקוף מיידה בו אצטרובלים מהעץ. מה קרה לך, זועם הנמר, איך אתה נותן לקוף להשפיל אותך כך? אתה מלך החיות - איך אתה חושב שהתמונה הזאת תצטייר לשאר חיות היער? למה אתה לא מלמד אותו לקח? בבקשה, אומר לו האריה העייף, אתה מוזמן ללמד אותו לקח משלך.הנמר מזנק על העץ, ומתחיל לרדוף אחר הקוף. הוא רודף אחריו מעץ לעץ, כמעט משיג אותו בואדי, ושלוש שעות אחר כך עדיין מתנשף אחריו במעלה הגבעה. לבסוף, הקוף נכנס לגזע עץ חלול, והנמר מזנק פנימה אחריו, בטוח שעכשיו הוא תחת טלפיו. אבל העץ החלול הולך ונהיה צר, וכתפיו של הנמר נתקעות בתוך הגזע - אין יוצא ואין בא. כשהקוף בטוח שהנמר תקוע היטב, הוא ניגש מאחוריו, אוחז במותניו, ומבצע בו את זממו. שעות אחר כך הנמר מצליח להיחלץ, וחוזר, עייף ומושפל, לקרחת היער. נו, שואל אותו האריה, לקח אותך לעץ החלול?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה