יום שני, 26 בדצמבר 2011

המלך בסיאם / הפעמון בקוואסן


מוטי בפוזיציה הרגילה שלו: יד אחת אוחזת בשיק פירות, השנייה בשקית קניות, יש לו בפה סיגריה, והוא נאבק נואשות לחפש את המצית באחד משמונת כיסיו. "שב שם, שב שם".

 ה"שם" זה אנדרטה קטנה של פעמון בכניסה לקוואסן, מוקפת בחומת שיש שחורה עם מספר זרקורים המאירים על הפעמון, אך נראית נוחה לישיבה. 

"מותר לשבת שם? זה לא מקום קדוש?"
"לא, לא קדוש. מאמינים שזה מביא מזל ונותנים לו אוכל לפעמים, אבל לא קדוש".
ישבתי. על הפעמון מעלי היה חרוט באנגלית "לא מנוצח".  

"תגיד, למה הוא מביא מזל?"

"יש לו סיפור".
"מה הסיפור"?
"ב-1951 תאילנד קיבלה ספינת קרב חדשה, כחלק מהסיוע האמריקני. בקבלת הפנים שהייתה על האונייה, חטף הגנרל שפיקד עליה את ראש הממשלה וכמה משריו, והכריז על הפיכה צבאית. הוא נכנס לקרב עם צבא תאילנד, הטביע שתי אוניות, אבל מהר מאוד הוטבע בעצמו עם האונייה ומאות מלחיה". 

יש לו נטייה לפאוזות ארוכות להגברת ההקשבה.   


"אחרי כמה זמן מצאו את השרידים של האונייה והעלו את הפעמון שלה. שמו אותו בתחנת משטרה 30 שנה, ואחר כך שמו אותו כאן".

"אז זה אנדרטת זיכרון".
"לא, זה פעמון שמביא מזל. אנשים באים להתפלל אליו".
"אבל האונייה טובעה, על כל מלחיה, לא?"
"כן".
"ואחר כך הוא היה שלושים שנה בתחנת משטרה, כן?"
"כן".
"אז איפה המזל?
""טוב מה אתה רוצה ממני, אני רק ישבתי לשתות פה מיץ".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה