רבי יעקב
בתחילה חשבתי שהוא מבית חב"ד, אלא שכשהוריד את הקסדה ראיתי שאין כיפה על ראשו, מה גם שמאחוריו על האופנוע הרכיב נערת ברים תאילנדית, מהסוג שמשתתפת במשחק הידוע: "בן לוקח בת ובת לוקחת אלף באט". בכל זאת שאלתי אותו אם הוא מבית חב"ד, מה שהתברר כטעות, כיוון שהוא בכלל ליטאי, וכמו כל ליטאי אחר סולד מחבדניקים, או כלשונו: עדיף כבר שהיית חושב שאני תאילנדי.
רבי יעקב הוא נצר לשושלת ליטאית מפוארת מאוד מירושלים, שגם אני שמעתי עליה. הוא מוהל, שוחט, רב, ומגדל לא פחות משמונה ילדים. כמנהג החרדים, הוא גם מתרים כספים מנדבנים יהודים בחו"ל, למוסדות תורניים שונים. אחת לשנה, כשהוא מסתובב בעולם לשנורר כסף, הוא מקמבן ביקור לכאורה באוסטרליה, ולמעשה מגיע לתאילנד להתהולל. במסעדה הישראלית מכירים אותו, הוא קבוע.
רבי יעקב מותח את רגליו הלבנבנות על הכיסא, מזמין בירה ומלטף את התאילנדית. עיניו נוצצות שהוא מדבר אליה ועליה. "איך אני במיטה?" הוא שואל אותה באנגלית, כנער בן 17 שמבקש אישור על ביצועיו. נערת הברים מגלגלת את עיניה לשמיים בהערצה מעושה. "או מיי בודהא", היא אומרת, שזה, המקבילה שלהם ל"או מיי גוד" האמריקאי. רבי יעקב מרוצה עד הגג. אני שואל אותו אם הוא יודע מי זה בודהא. "אני חושב שזה אחד האלילים שלהם" הוא אומר, "מה זה משנה - שכל אחד יאמין במה שהוא רוצה". אני מרים גבה, אבל לא אומר את מה שעומד לי על קצה הלשון. לפעמים, רק לפעמים, אני מצליח להתאפק.
טריני
טריני הייתה שותה איתי קפה שהייתי חוזר לפנות בוקר מהדיסקו. היינו יושבים בלובי השומם והשקט, לוגמים קפה ומדברים על החיים. הטענה הנפוצה לפיה קפה מונע שינה, לא הוכחה עלי, או עליה. היא סיפרה לי על אביה הפיליפיני שברח, על אימה התאילנדית שהחזירה אותה לתאילנד עם אחיותיה וגידלה אותן ממשכורת של פועלת יצור בסך 50 דולר לחודש, על הקריירה שלה כנערת ברים, על התמכרותה בעבר לטיפה המרה. כעת היא מנהלת משמרת בבית מלון מכובד יחסית. היא מנהלת ביד רמה את הפקידות, החדרניות והמנקות, אבל מדי פעם, שהן מדברות ביניהן עליה, היא שומעת שהן מסננות בשקט את המילה. לו-קונג.
היא בת 46 ומעולם לא התחתנה. "מספיק שאני חצי ילד, לא רציתי להיות גם חצי אישה". היא למדה אנגלית, צרפתית וקצת גרמנית. היא רוצה להגיע לאירופה, ויש לי תחושה שאולי תגיע. יש לה פילוסופיה על החיים: I don’t take shit from no one. When I took shit from ppl, I took shit in to my body. Alcohol. When you take shit – The shit takes you אמרתי לה שאני אזכור את זה, שאזכור אותה. טריני צחקה. אם גברים היו זוכרים, היא אמרה, לא היו מלחמות. גברים לא נועדו לזכור. נשים רבות נפגעות מזה שהגברים לא זוכרים, ואינן מבינות שלו היו זוכרים - מצבן היה גרוע. לרוב עדיף לשכוח. מי שזוכר חי בזיכרון, ולא חי את החיים. אנחנו לא רוצות את העבר שלכן, רק את העתיד. תזכור את זה, אם תצליח. עכשיו שתה את הקפה שלך ולך לישון. יש לי מלון לנהל.
לונג
במסעדה של לונג, כמעט כמו בכל בית בתאילנד, היה בית רוחות מטופח. בית הרוחות הוא אנדרטה קטנה לצד הבית, שהתאילנדים מאמינים שהרוחות הרעות יתגוררו בה, ולא יכנסו לבית. כדי שהרוחות יישארו בבית הרוחות, התאילנדים מביאים להן בכל יום קטורת וארוחה: בננות, פנקייקים, בקבוקי מיץ מוגזים עם קש. שיהיה לרוחות קל לשתות.
יום אחד עצרתי את לונג עם צלחת הפנקייקים בדרך לבית הרוחות. שמעי, אמרתי לה, דיברתי עם הרוחות בלילה והן אמרו לי שהן מעדיפות בשר. סטייקים, נקניקים, שיפודים, כאלה. לונג סידרה יפה את צלחת הפנקייקים בבית הרוחות, זרקה את בקבוקי המיץ מאתמול ותחבה קשים בבקבוקים החדשים. אחר כך נעמדה מולי כשידיה על מותניה.
אתה חושב שאתה חכם גדול, אה? לרוחות לא ממש אכפת מה הן אוכלות, כי כמו שאתה רואה - הן לא ממש אוכלות. האוכל הוא ממש לא העיקר. אתם, הפלאנגים (זרים) חושבים שאתם יודעים הכל. אבל אתם לא יודעים, ולעולם לא תדעו, להסתכל על הדברים שאינם נראים לעין. לו היית יכול לראות או לדבר עם הרוחות, לא היית צריך לאכול גם אתה. אבל אתה פום-פוי (שם חיבה לשמנמן), חושב מהבטן, מדבר מהראש. אם היית קצת פחות מדבר וקצת יותר מקשיב, אולי היית שומע, אולי היית מבין. את הרוחות לא מעניין מה הן אוכלות, מעניין אותן שיכבדו אותן. אני מכבדת אותן, והן מכבדות את המסעדה שלי. הפלאנגים מכבדים רק את מי שהם רואים, וזו הבעיה שלהם. אנחנו מכבדים את מי שאנו רואים בעין, וגם את מי שלא. אני הולכת לישון כל לילה רגועה, כי אני יודעת שגם שאעצום את העיניים, אמשיך לקבל את הכבוד שמגיע לי. ואתה?
לונג חזרה למטבח, להוציא מנות לאנשים שרואים אותן. נשארתי להרהר לרגע בדבריה. אולי היא צודקת, לכל הרוחות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה