יום שלישי, 22 בנובמבר 2011

המלך בסיאם / saved by The bell


מוטי אמר לי לקחת תמיד את הפאבליק טקסי. לא ירמו אותך, הסביר. הנהג התנפל עלי עוד לפני ביתן המוניות, "מי ורי גוד אינגליש, וואט איז יור ניים?". הצגתי את עצמי. איזו טעות.

מכירים את זה שאתם עולים לנסיעה ארוכה במונית והנהג לא מפסיק לזיין לכם במוח? אז תארו לכם שאתם גם לא מבינים כלום ממה שהוא אומר. זאת אומרת, פה ושם קלטתי מילה: "פריים מיניסטר", "טוריסט", "ורי באד", ובאמת ניסיתי לעקוב. אבל המילים הבודדות שהבנתי היו עטופות במה שנשמע כמו קרקור ממושך של תרנגולת שלא לקחה את כדורי הצרבת שלה בזמן. סיוט.

ניסיתי לעבור לטקטיקה הידועה של "אהמ" כל חצי דקה ו"יס" כל דקה וחצי, זה עובד לי פה ושם בארץ. זה לא הלך. כנראה שאמרתי את ה"יס" במקומות הלא נכונים, מה שגרר זעקה נרגשת של "נו, נו, נו, נו", ושטף-שצף של קרקור מלווה ב"טוריסט", "ביזנס" וגם קצת "ורי באד", שנועד, ככל הנראה, להעמיד אותי על טעותי, מה שלא תהיה.

שקלתי כבר ללכת ברגל, בשעת העומס בבנגקוק ההבדל במהירות הוא לא מאוד גדול, ואז קרה הנס. נושעתי, כמאמר הפתגם, בידי הפעמון. טוב, לא בדיוק פעמון, יותר דומה להודעת אס אם אס של אחד ממפעילי הטלקום התאילנדי, שהודיע לי בשמחה שנכנסתי לחיבוק הדוב הסלולרי שלו. אבל זה הספיק.

הרמתי את הטלפון לאוזן ואמרתי בקול צלול "הלו". פשוט, הגעתי למסקנה שעדיף לי לדבר עם עצמי. אמנם גם את עצמי אני לא תמיד מבין, אבל שיערתי שאבין יותר מאשר את הקרקור האנגלו-תאילנדי שמימיני. כמובן שאחרי שתי דקות התעייפתי קצת גם מעצמי, ועברתי לטקטיקה הראשונה של "אהמ" ו"יס". לא נראה שלעצמי היה אכפת.

אחרי כשבע דקות הנהג נשבר. "ורי לונג טלפון" קרקר, "א לוט אוף מאני". כיסיתי את הטלפון בכף ידי כדי שעצמי לא ישמע. "ששששש" אמרתי לו, "ביזנס. ורי באד".

וישקוט הטקסי ארבעים דקות.






מוטי אומר שצריך להתרגל לצליל של השפה, למוזיקה שלה. גם חתולים מיוחמים עושים סוג של מוזיקה. אגב, אני מבין אותה יותר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה